הוא הולך ודועך, והופך לאחר
סביב עצמו מסתובב הוא הולך וחוזר
כשאותה הוא רואה ועליה חושב
בלעדיה
הוא הלך בדרכים וטעה בשבילים
כבר נכווה ונפצע מהרבה מכשולים
והכל בתחינה שתפתח לו
את שעריה
הוא יצא למסע בחיפוש אחריה
ותמיד האמין שיגיע אליה
עם תרמיל אהבה ותקווה הוא נודד
ושואל
בכיסו תמונה הקטנה מקופלת
עם חיוך זיכרון בעיניה שואלת
איך הלב כמו ספינה בלב ים מיטלטל
לא נופל
והוא עוד, לא לא לא יודע
במסע אליה, כבר מאוחר
אבל הוא, מסתכל קדימה
לאופק מחייך, אבל זה נגמר
זיכרונות מתוקים מתנגנים על שפתיו
כמו סכין הכאב על ליבו המוזהב
ואולי לא ידע עוד את צחוק אהבה
לעולם
כי למעלה החליט שהגיע הזמן
לא חיכה לאישור לא נתן שום סימן
את גופה הוא השאיר נשמתה הוא לקח
נעלם
והוא עוד, לא לא לא יודע
במסע אליה, כבר מאוחר
אבל הוא, מסתכל קדימה
לאופק מחייך, אבל זה נגמר
והוא עוד, לא לא יודע
במסע אליה, מאוחר
אולי הוא, לא לא לא שומע
מתעלם כל יום, מצליל המחר |
