בתיאורית הקוואנטים ישנו ניסוי עם פוטונים (שזה משהו בפיזיקה
ולא קשור למיטות), שמוכיח שעצם ההתבוננות(ואפילו אופייה)
משפיעה על התצפית(תוצאה) שלו.
ישנם סרטים כמו "הבליפ" או "הסוד" שמעבירים את המסר לעולם
הגדול ומסבירים מדוע כשחושבים חיובי קורים דברים יותר טובים.
סרטים אלו, יחד עם ספרים נוספים בתחום, מתקדמים עוד ומציעים
דרכים ליצירת מציאות, אך לא זאת הנקודה שאני רוצה להביע.
הניסוי הזה גרם לי לתהות לגבי ההרגשה והתפיסה שלי מגיל אפס
שאני חי בעולם משלי. התחלתי לחשוב שאולי כולם הרגישו ככה פעם,
שיש להם מציאות משלהם. אני יודע שתמיד הייתי "שוקיסט" וככל
שגדלתי
הייתי צריך לוותר קצת על המציאות שלי כדי להיות שותף במציאות
המשותפת של הסביבה. כעת, כשהתחלתי לחזור ולחקור את ההרגשה הזו,
התחלתי לחשוב על האפשרות שאולי כולם עוברים את התהליך הזה בשלב
כלשהו ובמידה אחת או אחרת בחיים. אני יודע, שכשאני חוזר על
ההרגשה הזו שבאה מהילדות זה נראה לי מובן מאליו שאפשר לרחף,
ליצור אש מהידיים ושלא לדבר על להגיע לכוכבים. ומה שלא מובן לי
באותו הרגע, הוא הסיבה לכך שמשום מה, איננו עושים זאת.
הרעיון העיקרי הוא, שאולי כולנו בעצם יקומים מקבילים (או
עולמות מקבילים ביקום אחד) שמשפיעים אחד על השני. הרי, כ"א
מאיתנו רואה דברים בצורה שונה מאוד ולפעמים אנחנו אפילו
מגדירים את אותם מילים בצורה אחרת לחלוטין. אז אולי גם המציאות
של כל אחד היא שונה. יש אנשים שאצלם כל יום קורים ניסים ויש
אנשים שכל החיים שלהם "אין להם מזל" דבר שתואם את השוני בחוקים
בין עולמות שונים. מה שיפה הוא שהמציאויות שלנו משפיעות באופן
קונסיסטנטי אחת על השנייה כחברה: כמשפחה, חברים, עבודה, מדינה.
אם ארצה, אוכל אפילו לבחור לטוס ולהשפיע על יקומים מקבילים
בקופנגן שבתאילנד. השפעה יכולה להתגלם, כאינטראקציה ישירה בין
אנשים כמו מערכות יחסים, קבלה לעבודה וכן כאינטראקציה עקיפה,
כדוגמת  צופה בטלביזיה שלומד באופן לא מודע את מה שלגיטימי
ונורמאלי בתרבות בה הוא נמצא. או דוגמת כלבה החולה שגורמת
למתנדבת לבקש ממני לבוא בטלפון כאשר אני אצל חבר שצריך לדחות
את בואו אל דירת חברתו, דבר שיוביל לעייפות השותפה בבוקר,
מהרעש ולכישלון במבחן.
תפיסת הזמן גם היא משתנה בעולמות האלו שלנו, כולנו יודעים היטב
שחווית הזמן עוברת לנו במהירות שונה בסיטואציות שונות: רואים
סרט, ישנים, עושים אהבה, בטיפול שיניים, או בתור בחנות. אז
חווית הזמן בעולם של כ"א מאיתנו בעצם מושפעת ממה שאנו עושים.
ומה עם בעלי החיים?! האם גם הם עולמות מקבילים?
יכול להיות שכל חי הוא עולם בפני עצמו, כאשר גודל העולם,
השפעתו, עומקו וכן מספר ואופי הרבדים בו, תלויים בסוג, מין
ואופי האורגניזם. העולם של כלב הוא שונה מעולם של ג'וק, או
לווייתן...
לאדם, עם כך יש רבד או מימד מיוחד של תודעה. כלומר הוא עולם
שמודע לעצמו ואולי אף נמצא בתוך ייקום שמודע לעצמו (וברא אותנו
כחלק ממנו).
אז מה אני אומר בעצם?!
אולי חוויה היא עולם (או ייקום) בפני עצמו. חווייתו(עולמו) של
אדם כוללת מימד תודעתי והיא משפיעה ומושפעת מחווייתם של
הסובבים אותו כתנודה שמשתנה (כתוצאה מפידבקים אל ומהסביבה).
חושבים שנגמר המוזר? יש עוד!!
בהתאם לטענת הפיזיקאים שהיקום מכיל רק כ- 4% חומר, עלה בראשי
מודל שבו החומר מהווה רק מישור אחד מהתמונה הכוללת, כאשר כל
עולם מגיב דרך שליחה ומשיכת אנרגיה עם עולמות אחרים שבסביבתו.
סביבה שיכולה להיות חומרית ולא חומרית,  שכן, אנו מסוגלים
לתקשר גם דרך גלי קול שהם לא חומריים וכן, אנו מרגישים רגשות
שמניעים אותנו. אם כך, אדם מעצם מחשבתו והוויתו נמצא במערכת של
משובים בלתי פוסקים בין המישורים ובתוכם.