"היש עוד תקווה בעולם?"
אין, ענתה האישה המוכה,
וקולה חיש חרש נדם.
"אז אולי יש חמלה בעולם?"
כבר לא, ענה הזקן הקבצן,
וקולו בוש נכלם.
"ואכפתיות, אכפתיות יש בעולם?"
אין ענו יתומים בודדים,
המושיטים ידם לעזרה, ושבה ריקה לכיסם...

"אז מה כן יש?" תמה הילד הקט
"הישנו רק עצב ויגון, וטוב אין אפילו במעט?"
ישנה ילדי האהבה, המאירה את דרכנו מעט.
"היכן היא? אני רוצה בה כל-כך!"
בלב האדם נמצאת היא ילדי,
אך האדם את דרך ליבו כבר זנח.