חצרי כמו נצורה
אין יוצא ואין בא
כי סוסים בלבן מלאוה.
בפיותיהם השחיתו הירוק
רגליהם רקעו אדמה ובקעוה.
לבית פרצו פרשים בשחור
דיבורם מזימות שהחרידוני
ומילאו צהלותיהם שולחני.
לא אני פרשתי מפה רקומה,
לא הנחתי הפת, הגביעים והיין
ובהמולת המשתה לא אני התקדשתי.
התכונתי לדהור להרים שמעבר לנהר-הירדן
שממתם תתלקח עם שחר, כאש יאדימו.
נכספתי להניח אישם לפני
לצוף על פירור-פיח עולה למרומים.
לא נמצא בחצר סוס ישיש לאמצני
לא נמצא לי בבית פרש לסייעני
ובמסילת-כיסופיי לא רכבתי.