הכוכבים משקיפים בי.
יושב דרך מרפסתי המבודדת,
חוגג את נצחוני בחיוך גאה
ובמיץ פירות עשיר.

את ההישג שלי, חברים,
אינני עושה במילים.
לצערי, גם לא בצלילים.
אני עושה אותו בעולם העסקים.

אולי לממש תערובת מובנית
של יצירתיות מהולה במעשיות,
למהול את החוסר במגע,
בשאריות של כרוב, של
חומריות אחת גדולה
שהיא בעצם
דלת להזזה.

החיים שלי הם בעצם פוטנציאל,
יהלום מתלטש לתומו,
בסככת שיזוף שטופת שמש.
הזמן, כמובן, עובר
וגם התוכן מתחלף.

ואז ישנו חוט.
הוא נוצר בקרעי משפטים
המעניקים בשר וממשות לזיכרון,
ואז נפרם.

הרגעים הקטנים האלו
שאני מתעורר,
הם העולם.

אני נחבט בזה כל הזמן
ואז עולה בחזרה על הגל.