אני זוכר ישבנו על המרפסת
ואת סיפרת לי על ההוא
זה שאת אוהבת
הוא זה שבגללו
חייך נהרסו
וחיבקתי אותך
ואת עצרת את הדמעות
ושתיקה ארוכה
וכמו תמיד אמרת:
"בסוף יהיה טוב"
בזיכרון שלי אותך את רוקמת
פיסות שלווה מרסיסים
ובתוכך חיה פצועה, מדממת
ובתוכי תמיד תהיי
היום היה יפה
שמים בהירים
לבית קפה הומה אדם אני הולך
עם כמה חברים
פתאום הכול חשוך
צלצול של טלפון
ומן האפלה עולה רק מחשבה
תמיד אהבת לישון
בזיכרון שלי אותך את רוקמת
פיסות שלווה מרסיסים
ובתוכך חיה פצועה, מדממת
ובתוכי תמיד תהיי
את העיניים היפות שהיו לך
לא אראה עוד בחיים
החלום שלי נגמר, התעוררתי למחר
לאן הולכים? |
