שמתי הכל בקערה, בדיוק לפי המתכון.
בכל זאת העוגה לא תפחה.
בבוקר הקפה מצוין, ותותחים אינם רועמים בעירי;
אבל את שלוות לילותיי מפירים קולות הדממה.

אני גרה ברחוב כה יפה ומטופח
ודומה שרק אני שמה לב,
שבין בית מספר שתיים לבית מספר שש
מפהק חלל ריק.

אני טווה את חוטי חיי לאריג
והוא מרהיב עין והולם אותי,
ופתאום - נפרם עד יסודו:
לא השגחתי בקצה הרופף שבלט.

בכל דרך בה אני מנסה להרכיב את הפאזל
נשארים בו פערים שמאיימים למוטט אותו.
איך אמצא את הפיסות החסרות
ואפילו איני יודעת מהן.