ג. א. טלי / כלובים |
אני יודעת להגיש להם את השולל
שיאכלו
אותו
(גווייתי האינסופית
לא קולי
כי חדלתי
לגור
בו)
דבר לא יקרה לי
כי
דבר
אינו נכון
למה אמרת לי שיש
יותר ממה
שיש
לעצמי אני נותנת חיים.
כל פעם
פחות
מצאתי מקום שפוך
לבכות
בו
עצמי,
אני לא מוצאת לו
שם
שחור
סותר אותי
מלמד אותי
אימה
מישהו נכנס לחיוכי
זאת
לא
אני
הפרחים נוטשים אותי
וידם על גרוני
רחם עיניי מרוקן
פי
מכוסה דם
רק ידיי עוד בחיים
כדי להושיע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|