|
אני יודעת להגיש להם את השולל
שיאכלו
אותו
(גווייתי האינסופית
לא קולי
כי חדלתי
לגור
בו)
דבר לא יקרה לי
כי
דבר
אינו נכון
למה אמרת לי שיש
יותר ממה
שיש
לעצמי אני נותנת חיים.
כל פעם
פחות
מצאתי מקום שפוך
לבכות
בו
עצמי,
אני לא מוצאת לו
שם
שחור
סותר אותי
מלמד אותי
אימה
מישהו נכנס לחיוכי
זאת
לא
אני
הפרחים נוטשים אותי
וידם על גרוני
רחם עיניי מרוקן
פי
מכוסה דם
רק ידיי עוד בחיים
כדי להושיע
|
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.