שוחה בתוך הבריכה הזאת שלך. המים
כל-כך מלוחים מדמעות
שלא היו שלא יכלו לצאת אתה
יוצא ממני לאט, בייסורים שקטים
שקופים.
מאובנת, החיים שלי נראים כל-כך קטנים
השינה פותחת עיניים לכיווני מפתה אותי היא לפעמים
הדבר היחיד שנראה לי אמיתי.
מפחדת לקחת את הצעדים האלה נופלת
ושוב קמה ונסחפת בים הזה של דמעותיך שהן לא שלי כי שלי
גם כשהן נופלות הן
יבשות וחותכות.
החלון כבר מאובק והוא לא מראה לי כלום ואני נופלת צונחת
מהר כל-כך בין כל התמונות השמחות שלנו,
הים ברקע העצים הגבעות מחייכות ואנחנו מחייכים לא ידעו הם
שצריך להכין כבר את הדמעות.
הגרון שלי יבש, חסרות לי ידיך השלוות, היפות אתה
חסר.
אין לי ויש לי בשביל מה להיות והכל מתערבל והבריכה הזו לוקחת
אותי
למקומות יפים וחשוכים כך שאני לא רואה עדיין
את הקצה של הדרך הזו.
עיניים פעורות
כל-כך שורף לדרוך.
ואין יותר
אותנו. |
