שנאה היא רגש של דחיה, התנגדות, שלילה, איבה או אנטיפתיות
אינטנסיבית כנגד אדם, עצם או רעיון. יש רצון להתרחק ממושא
השנאה ולעיתים רצון לחסל אותו.

האישה שפגעה בי

רע לי, היא כל כך פגעה בי.
ניצול של ילדה שאז עוד הייתה תמימה.
זה לא הגיע לי, הייתי טובה ונחמדה היה איכפת לי מהילדים שלה
אבל היא, היא סחטה אותי כמה שאפשר.
הפנים הטובות, הנחמדות, הצנועות- הכל היה הצגה, שקר, צביעות,
עוד תעלול, מעשה נבזי.
וכן עבר יום, שבוע, חודש. המשכתי לבוא אלייך להתחנן ואולי יש
עוד סיכוי שתשלמי לי את מה שמגיע לי, אבל כלום, היית חסרת
סבלנות, חיפשת מקום לברוח ממני, התעלמת ממני וכשדיברתי איתך לא
הסתכלת לי בעיניים, היית עסוקה בדברים אחרים ולא נתת לי את
הכבוד המגיע לי, אני בן-אדם.
הייתי באה אלייך הביתה, מתפרקת לך מול העיניים, בוכה, אני לא
חושבת שהיה איכפת לך.
הכל זה מהרגש לא עמדתי בפנייך היה עצוב לי שדווקא לי זה קורה
ולמה נפלתי על בן אדם מסוגך?
תמיד חשבתי שכולם טובים, אפשר להגיד שהייתי אופטימית.
זה לא שלא היה לך (כסף) ואם לא היה, הייתי מרחמת ואומרת
לבריאות, אז תרמתי משהו לבן-אדם שקשה לו מבחינה כלכלית.
ועכשיו, עכשיו את אצלי במקום הכי נמוך בסולם, הכי מגעיל.
הייתי רוצה שיחזירו לך את מה שמגיע לך ושתסבלי בדיוק כמו שאני
סבלתי.
הייתה לי ציפייה שאני לא עובדת סתם, שאני לא סתם שומרת לך על
הילדים. סמכתי עלייך ואפילו אהבתי אותך, כי בסך הכל היייתה
עלייך תמיד את המסיכה הזאת, הייתי רוצה להסיר לך אותה שכולם
ידעו מי את באמת ואם אסיר לך אותה כולם יגלו איזו מן אישה את.
הרוע לא מפסיק לצאת.
זה לא היה הסכום הכי גדול בעולם, בשבילי זה היה המון! חיכיתי
שתשלמי בקוצר רוח. היו לי תכניות לעתיד, הכסף הזה היה חשוב,
ועדיין.
הרגשתי שאני לבד בכל המערכה שאף אחד לא עוזר לי. איפה הגיבור
שיעמיד אותך במקום? שיסביר לך שפגעת בי כל כך.
אם לא אקבל לעולם את הכסף, אני רק רוצה שתדעי שפגעת בי והלוואי
ותקומי הכל בוקר עם מצפון לא נקי, מלוכלך ממעשייך.
כמה רוע, והיום אני כבר לא תמימה ולא סומכת על כל אחד!
אני אשוב לחיים הרגילים שלי ואמשיך הלאה. אני שוכחת.