אני זורמת אל הים שאתה
אהבתי גואה ונישאת יובלים-יובלים
מתלבלבים תחת הערבות בדרך
גם תשוקתי מתגעשת סואנת באשדים
מתערבלת אליך
סודותיי הקטנים, פריי, חמדתי:
הכל גובר, מתגבר אליך
עולה על גדותיי.

מישהו בא ומטה את הזרם
בחיוך ציני הוא חופר אותי
ואני נזרמת הצידה
נפצלת נבזזת אל אדמות עקרות.

אליך אגיע בסוף. צחיחה.
בזרועות חרבות.
דגיגים נאמנים אחרונים מפרפרים רגע נוסף ----
מספיקה עוד להבחין בנצנוץ תכול שמחפש
אדוות לבנות שנכספות - הרי הובטחתי! -
ואכזבה שוקעת בך מלוחה.

אני רוצה לצרוח את העוול שנעשה בי!
להעיד בשבועה על הידיים החמסניות שהתעו אותי
אבל מימיי ניחרו בי
טיפה אין להמתיק אותך
לרכך את החול המתקשה
לכסות על בושתי. או לבכותה.