אדם הוא אדם כולו דם ובשר רך
מוחו הקודח לעיתים מלוכלך
שצף גלים תהומות זיכרון
לקחת עימו עד יומו האחרון

בין קירות מטפס, מחפש געגוע
נופל, מתנפץ לתוך תעתוע
ימים כלילות הופכים לגשרים
תמונות ואורות, חדרים משתנים
שלטון האש מאחור, עבר ממזמן
חלום בשרני על דרך לעוף מכאן

והשקט זועק, לא מתכוון להפסיד
והרי כי ידע שהיה כך תמיד
בין סלילת מדרכות  עשויות עפר
מתנפץ וקורס אל סלעים של חימר
עורג אל המים, אל הטהור
אוסף חלומות שהשאיר מאחור


ונשאר לו שמו ונשארים זכרונות
על ימים שעבר לעיתים חלומות

ומרגע בריאה עד לדקת דומייה
עבר הוא דרך של זהות ותהייה
התכרבלות מנוונת של נשמה וגוף
סופו ככולם תחת ארס הצוף
ומבט לאחור מסכם את חייו לעולם
כי לנשום רצה, להיות ככולם

שלכת ושמש גשם של צבעים
עונות, חודשים רגעים וימים
והשעון דופק מזכיר את המובן
כל יום שעובר נאלם לו הזמן
ובעצימת עיניים ונשימה אחרונה
נוגע הוא בלב ליבה של אימו כמו אז - אמא אדמה...