דרמה קומית מרתקת על שקרים לבנים שמתגלגלים להם אל הלילה השחור
והגשום. במרכז הסיפור בחו, בחורה ועט, ואת השאר תקראו
בהמשך...

פנים- מטבח ביתה של גפן - לילה
גפן (23) ושלומי (25) מסיימים לבשל ארוחת ערב, השולחן הקטן
שבמטבח ערוך לארוחה עם אגרטל פרחים, צלחות, סכו"ם וכוסות יין,
בקבוק יין משובח עומד על השולחן, שלומי מתיישב ליד השולחן וגפן
עדיין ליד ה'שיש' מתעסקת עם הסירים עם האוכל. מחלון המטבח
רואים שבחוץ יורד גשם חזק.
גפן:
(גבה פונה אל שלומי)
טוב, נראה לי שהכל מוכן.
שלומי:
(מכרסם מהלחמניות שעל השולחן)
יללה, בואי לשולחן.
הטלפון מצלצל, גפן עונה.
גפן:
(לטלפון)
היי, מה שלומך? מתי חזרת מחו"ל? בטח! תבוא לבקר. כן, השבוע אני
אהיה בבית כל יום בערב.
גפן סוגרת את הטלפון וניגשת לכירת הגז.
שלומי:
מי זה בטלפון שהפריע לנו לאכול?
גפן:
אה, סתם, איזה אחד שהיה קצת חבר שלי פעם, הוא חזר מחו"ל עכשיו,
אז הוא התקשר.
שלומי:
אני צריך לדאוג?
גפן:
תמיד אתה צריך לדאוג.



גפן מניחה שני סירים מהבילים על השולחן, נותנת נשיקה קצרה
לשלומי ומתיישבת מולו, שלומי לוקח את בקבוק היין לידיו.
שלומי:
פותחן היה יכול לעזור לנו עכשיו.
גפן קמה ומחפשת במגירות המטבח, לאחר שהות קצרה היא מסתובבת אל
שלומי ומנידה בראשה לשלילה, בהיסוס היא חוזרת ומתיישבת.
שלומי:
בטוח?
גפן:
אין.
שלומי:
מה עם השכנים? בטח אחד מהם מחזיק פותחן בבית.
גפן:
אה, אני לא ממש מדברת אתם.
שלומי:
נו, אז עכשיו יש לך הזדמנות לדבר אתם.
גפן:
עזוב, לא נעים לי.


שלומי שולח מבט אל חלון המטבח, טיפות גשם חזק מכות בחלון.
גפן:
לא נורא, אפשר בלי יין, אפשר לחשוב?!
שלומי:
ארוחה בלי יין זה כמו זונה בלי... אולי נרד לקיוסק ונקנה.
גפן:
(מחייכת)
שנינו?
שלומי מביט לחלון, הגשם נמשך ואליו מתווספים ברקים.
שלומי:
(בקול מודאג)
וואו, ברקים.
גפן:
(בצחוק)
מה קרה? אתה מפחד מברקים?
שלומי:
ת'אמת? מאז המקרה... אני לא מסתובב בחוץ כשיש ברקים.
גפן:
המקרה?
שלומי:
סבתא שלי. היא מתה מפגיעת ברק.
גפן
מה?! לא ידעתי.
שלומי:
עזבי, אני לא רוצה לדבר על זה.
גפן ושלומי יושבים בדממה, אחרי רגע ארוך קמה גפן ויוצאת מהמטבח
ומיד חוזרת תוך כדי שהיא מתלבשת במעיל.
גפן:
אני יורדת להביא, אל תברח לי.
גפן חובשת כובע צמר, מתקרבת לשלומי, מנשקת אותו ומתחילה לצאת
מהמטבח.
גפן:
(צועקת ממסדרון הדירה)
ואל תתחיל לאכול בלעדי.
שלומי לבד במטבח, פותח את אחד הסירים, אדים יוצאים מהסיר,
ומוציא בתנועה מהירה כדור בשר ומכניס את כולו לפיו.

2. פנים - מטבח ביתה של גפן - לילה
שלומי וגפן יושבים ליד שולחן המטבח, על השולחן כלי האוכל עם
שאריות, שלומי מעשן בנחת סיגריה ומוזג את מעט היין שנשאר
בבקבוק לכוסו.


גפן:
אני שמחה שבסוף שתינו את היין.
שלומי:
אפשר לגלות לך משהו... סבתא שלי לא מתה, אבל היא שונאת ברקים.
גפן מחייכת ושותקת.

3. פנים - חדר השינה של גפן - יום
גפן שוכבת על המיטה וקוראת ספר, שלומי עומד ליד דלת החדר כשהוא
לבוש בסווצ'ר ובמעיל ותרמיל קטן על כתפו.
שלומי:
טוב אני זז, המבחן שלי כבר מתחיל.
גפן
(ממשיכה לקרוא)
בהצלחה.
שלומי מכניס את ידו לכיסיו ומחפש משהו.
שלומי:
שיט, העט שלי, איפה העט שלי? יש לך עט? אני צריך איזה עט.
שלומי מבחין בעט 'פרקר' כסוף ויוקרתי מונח על המדף ליד המיטה.
הוא ניגש אל המדף ולוקח את העט.
שלומי:
לקחתי.
גפן מפסיקה לקרוא ומפנה את פניה במהירות אל שלומי.
גפן:
(מזועזעת)
לא!, לא את העט הזה.
שלומי סוקר במבטו את החדר ולא מבחין בעט אחר, הוא מביט בשעונו
ונראה קצר-רוח.
שלומי
מה? נו? אני אחזיר.
גפן:
תסתכל מה כתוב עליו.
שלומי קורא בקוצר רוח את המילים שחרוטות על העט הכסוף.
שלומי:
(בלגלוג)
לגפן היקרה, באהבה, עירד.
שלומי מביט בגפן.
שלומי:
נו?! אז הקדישו לך עט, ביג-דיל.
גפן:
זה היה מהחבר שלי, הוא נהרג בעזה. זאת המזכרת היחידה שיש לי
ממנו.
שלומי:
(המום)
וואו, לא ידעתי. לא אמרת לי כלום על זה.
גפן
זה קטע כזה שאני מנסה לשכוח. בהזדמנות אני אספר לך.
שלומי מציץ בשעונו.
שלומי
אני צריך לטוס מפה. (שתיקה). אני מבטיח, מבטיח, מבטיח לשמור
עליו.
שלומי שם את העט הכסוף בכיסו.
גפן:
דיר-בלק! אם אתה מאבד אותו אני לא יודעת מה אני אעשה לך.
שלומי
אל תדאגי. יאללה ביי.
שלומי יוצא מחדר השינה.

4. פנים - כיתה באוניברסיטה - יום.
ד"ר גיסלר (55) לבוש בחליפה, עומד ומדבר מול כיתת סטודנטים
המכילה כ30 סטודנטים, הסטודנטים יושבים דרוכים ושקטים. על
כף-ידו של ד"ר גיסלר יש מום כלשהו (אצבע קטועה, שומה ענקית,
צלקת מכוערת או משהו כזה).
ד"ר גיסלר:
שלושים שאלות אמריקאיות, שאתם צריכים לענות על כולן ושלוש
שאלות גדולות שעליכם לענות על שתיים מהן. אני רוצה דממה מוחלטת
בכיתה. שאף אחד לו יתחיל להסתובב לי פה, אין כניסות ויציאות
במשך המבחן.
דלת הכיתה נפתחת ושלומי נכנס. ד"ר גיסלר נועץ בו מבט נוקב,
שלומי מתיישב באחד הכיסאות שנשארו ריקים בשורה הראשונה ומשחק
עם העט.
ד"ר גיסלר:
(מחזיק את דפי המבחן בידיו)
אז שיהיה בהצלחה.
ד"ר גיסלר מביט בשלומי.
ד"ר גיסלר:
בוא בחורצ'יק, בגלל שאיחרת, בוא תעזור לי לחלק את המבחנים.
שלומי קם מכיסאו, לוקח את דפי המבחנים ומתחיל לחלק אותם בין
הסטודנטים.
5. פנים - כיתה באוניברסיטה - יום.
שלומי מתיישב במקומו ומולו מונח המבחן, הוא מתחיל לקרוא את
המבחן ושולח ידו לכיס מעילו ומחפש בו משהו, משלא מוצא, הוא
מכניס את ידו לכיסים האחרים ומחפש בהם. הוא מרים את ראשו
מהמבחן בפתאומיות, מביט לצדדים במהירות ומחפש בהיסטריה בכיסיו,
הוא קם ממושבו וממשיך לחפש בכיסיו. הוא מתיישב, נועץ מבטים
בסטודנטים שיושבים סביבו, שחוששים שהוא מנסה להעתיק ושולחים
לעברו מבטים מסויגים תוך כדי שהם מגוננים בגופם על המבחן מפני
עיניו הבולשות של שלומי. ד"ר גיסלר מבחין בהתנהגותו של שלומי.
ד"ר גיסלר:
(פונה לשלומי)
אדוני הנכבד, אם אתה חושב להעתיק אז תשב בשורות האחרונות
להבא.
שלומי:
לא, לא, אני פשוט אני לא מוצא את העט שלי.
הסטודנטים מביטים בו במבט נזעם בגלל שהוא מפריע להם להתרכז
במבחן. ד"ר גיסלר ניגש אליו ומושיט לו עט פלסטיק זול.
ד"ר גיסלר:
קח. ועכשיו אולי תפסיק להפריע למהלך המבחן.
שלומי מביט במבחן, המילים והאותיות שעל הדף מתערפלות.

6. חוץ - בית קברות - יום.
גפן (בתספורת שונה ממה שיש לה עכשיו) כורעת על ברכיה ובוכה
בקול ליד קבר פתוח, היא זורקת פרח צהוב לתוך הקבר. מאחוריה
עומדים אנשים נוספים שבוכים.

7. פנים - כיתה באוניברסיטה - יום.
האותיות המעורפלות שבדף המבחן חוזרות להיות ממוקדות.

8. פנים - כיתה באוניברסיטה - לילה.
בכיתה נשארו סטודנטים בודדים, ד"ר גיסלר יושב ב'שולחן המורה'
ומעיין במבחנים שהוגשו לו. שלומי קם, ומניח את המבחן שלו ואת
עט הפלסטיק על 'שולחן המורה', הוא מתחיל להתקדם לעבר דלת
הכיתה, אך עיניו קולטות את ד"ר גיסלר שמחזיק בידו עט כסופה.
שלומי חוזר אל 'שולחן המורה', ד"ר גיסלר מביט בו במבט שואל.
שלומי נועץ מבט בעט שבידו של ד"ר גיסלר, שמבחין במבט ומסובב את
כף-ידו במהירות במטרה להסתיר את המום שיש לו.
ד"ר גיסלר:
(בקוצר רוח)
מה עכשיו?
שלומי:
נראה לי ששכחתי לרשום את השם.
שלומי לוקח את המבחן שלו ומביט בו.
שלומי:
אה, את העט עוד פעם, בבקשה.
ד"ר גיסלר משאיר את העט הכסופה בידו ובידו השנייה נותן לשלומי
את עט הפלסטיק. שלומי לוקח אותה ומעביר את השפיץ שלה ברפרוף על
פינת המבחן.
שלומי:
היא לא כותבת.
ד"ר גיסלר שולח אל שלומי מבט נזעם ומגיש לו את העט הכסופה.
שלומי מחייך כשמבחין שיש עליה חריטה ומסובב אותה באיטיות. הוא
קורא את המילים החרוטות: ' בהוקרה על פועלך, אוניברסיטת
תל-אביב'. חיוכו של שלומי נעלם, הוא עושה את עצמו כותב משהו על
המבחן, מגיש למורה את העט ומניח את המבחן על השולחן.
שלומי:
תודה.
ד"ר גיסלר מהנהן ושלומי הולך לעבר דלת הכיתה.

9. חוץ - רחוב - לילה.
שלומי הולך ברחוב תל- אביבי סואן (אלנבי למשל), גשם קל יורד.

10. חוץ - תחנת אוטובוס - יום.
גפן (עם תספורת 'בית הקברות') מתחבקת ומתנשקת עם חייל בלונדיני
וגבוה. נשק תלוי על כתפו של החייל, על כתפו השנייה כומתה
אדומה. אוטובוס מגיע לתחנה, החייל נפרד מגפן בנשיקה ומושיט לה
מתנה קטנה ומלבנית (בגודל קופסה של עט יוקרתי) עטופה בנייר
מתנות וסרט.
החייל:
זה בשביל שתכתבי לי הרבה מכתבים.
גפן:
(נרגשת)
וואו, תודה, אני אכתוב. תשמור על עצמך שמה ואל תהיה לי חייל
אמיץ מידי, שמעת?
החייל:
אל תדאגי, עכשיו תקופה שקטה.
גפן והחייל מתנשקים והחייל עולה לאוטובוס.

11. חוץ - רחוב - לילה.
שלומי הולך ברחוב הסואן, הגשם ממשיך לרדת, הוא רואה חנות
כלי-כתיבה וחריטה. הוא נעצר, מביט בה רגע ממושך, פתאום מחייך
ופותח את דלת החנות.

12. פנים - חנות כלי כתיבה - לילה.
החנות קטנה וצפופה, בחנות אין לקוחות, רק אפריים (60) המוכר
נמצא בחנות. שלומי נכנס ומביט סביבו. הוא ניגש לאפריים.
שלומי:
ערב טוב, אתם חורטים פה על עטים?
אפריים:
חורטים על הכל, מציתים, עטים, שעונים.
שלומי
אני רוצה לקנות עט 'פרקר' ושתחרוט עליה.
מאחורי הדלפק שאפריים עומד מאחוריו יש מדפים, על אחד מהמדפים
שורה של עטים יוקרתיים, אפריים מסתובב אל המדף.
אפריים:
איזה אתה רוצה?
שלומי:
אחד בצבע כסף, תביא לי את כל 'הפרקר'-כסף שיש לך ואני אחליט.
אפריים מניח על הדלפק שני עטים כסופים בתוך קופסאות שקופות.
העטים נראים די דומים.

13. פנים - חדר השינה של גפן - יום.
גפן קוראת ספר והעט הכסוף מונח על המדף ליד מיטתה.

14. פנים - חנות כלי כתיבה - לילה.
שלומי בוחר את אחד העטים ומגיש אותה לאפריים.
שלומי:
זה. ותחרוט עליו לגפן באהבה מ...

15. פנים - חדר השינה של גפן - יום.
ידיו של שלומי מסובבות את העט הכסוף ועיניו עוקבות אחרי המילים
החרוטות: 'לגפן באהבה מ... ' (התמונה מתערפלת).

16. פנים - חנות כלי כתיבה - לילה.
שלומי מול אפריים, אפריים מחזיק את העט.
שלומי:
(בהיסוס)
מ... עידן
אפריים:
מה קרה קוקו, אתם היום, הצעירים, אפילו לא יודעים איך קוראים
לכם. אח, אח, האקסטזי גומר אתכם לגמרי. ככה גם היה עם הבת שלי,
דליה, היא נסעה למזרח, ושמה, אתה יודע, היא התחילה עם כל
השטויות האלה, הכל בגלל החברה שלה, הפרסית, אלינור, זאתי גררה
אותה...
שלומי מקשיב בחוסר עניין, צלצול נשמע מכיס מעילו, הוא מוציא את
הפלאפון.
שלומי:
הלו. (שתיקה). כן, אני בדרך אלייך. הלך לי יופי במבחן. כן.
אפריים:
(בשקט)
לחרוט?
שלומי מסמן לו בידו להמתין רגע.
שלומי:
(מדבר לפלאפון)
הכל בזכות העט, שזה, איך קוראים לו? נתן לך. (שתיקה). הבחור
הזה, איך אמרת שקוראים לו? ידע לבחור עטים. מה אני מתעניין בו?
לא, אני לא מתעניין בו, סתם ברח לי השם שלו. לא תזכירי לי?
(שתיקה) לא, אני לא נטפל אליו. מה? טוב אז ביי.
שלומי:
טוב, תכתוב עידן. לא. אלעד. אתה יודע מה, תעשה שניים, אחד עם
עידן ואת השני תעשה עם אלעד.
אפריים:
(מצביע על נייר שעליו סוגי האותיות השונות)
יש לך מספיק כסף?
שלומי מהנהן.

17. פנים - מסדרון ביתה של גפן - לילה.
גפן פותחת את הדלת לשלומי שנכנס רטוב מהגשם. הם מתנשקים
בכניסה.
שלומי:
פי! איזה גשם בחוץ.
גפן:
כן, אתה ממש רטוב כולך, תוריד את המעיל, בוא יש לי תנור בחדר.
שלומי מוריד את המעיל ותולה אותו על מתלה המעילים שבכניסה. גפן
מתחילה ללכת לכיוון החדר שלה ושלומי הולך אחריה.
גפן:
(גבה פונה אל שלומי)
מה נדבקת לעירד? כשהתקשרתי.
שלומי קופא על מקומו.
שלומי:
אה, שנייה, אני שכחתי משהו, עוד שנייה אני חוזר.
שלומי מתקדם במהירות לעבר דלת הכניסה.

18. חוץ - רחוב - לילה.
שלומי בא בהליכה מהירה אל חנות כלי הכתיבה. גשם חזק יורד.
אפריים נועל את החנות מבחוץ. שלומי נעצר מול אפריים.
שלומי:
היי, שוב אני.
אפריים:
(מתעסק עם המנעול)
מצטער חבוב, סגור.
שלומי:
נו, בבקשה, אני ממש חייב עוד עט אחד.
אפריים מרים את ראשו ומסתכל על שלומי. שלומי מביט בשמיים. לגשם
מתלווים ברקים חזקים.
אפריים
(מחייך)
אה, זה אתה, הבחורצ'יק המבולבל ממקודם. תבוא מחר אני אתן לך מה
שאתה רוצה.
שלומי:
זה ממש דחוף, חמש דקות.
אפריים:
(מחייך)
זה תעריף מיוחד, 'תעריף אחרי הסגירה' - קוראים לזה.
שלומי:
בסדר בסדר תעריף מיוחד.
אפריים פותח את מנעול החנות.

19. פנים - חנות כלי כתיבה - לילה.
אפריים מסתכל במדף שמאחורי הדלפק. שלומי עומד קצר-רוח לפני
הדלפק.
אפריים:
(גבו אל שלומי)
מה לחרוט עכשיו?
שלומי:
לגפן באהבה מעירד.

20. פנים/חוץ - הכניסה לבית של גפן - לילה.
כניסה של בניין דירות, שלומי עומד מול דלת ביתה של גפן ומצלצל
בפעמון. מיד נפתחת הדלת וגפן עומדת סמוך לה ואיתה נמרוד ועירד,
שני בחורים בני גילה.
נמרוד:
יאללה, אנחנו זזים.
גפן מביטה בשלומי.
גפן:
זה שלומי, החבר שלי.
נמרוד ועירד:
נעים מאוד.
גפן:
זה נמרוד וזה עירד, זה שהיה חבר שלי פעם.
שלומי
(המום)
מה חשבתי ש...
נמרוד ועירד יוצאים מהבית ויורדים במדרגות.
שלומי:
(כועס)
מה, זה זה שסיפרת לי שהוא נהרג?!
גפן מחייכת לשלומי.
שלומי
(בסרקזם)
אני רואה שהוא לא ממש מת.
גפן:
הוא מת כמו שסבתא שלך מתה. מה רק לך מותר? אני רואה שזה עזר,
הצלחת לשמור על העט.
גפן שולחת את ידה לחולצתו של שלומי ושולפת ממנה את העט הכסוף
שהיה תלוי (כלפי פנים) על צווארון הסווצ'ר.
סוף.

מי שמעוניין להשתמש בתסריט הזה לסרט סטודנטים, או משהו אחר,
אשמח לשיתוף פעולה (חינם...) עודד od10@walla.com