התלבשתי לך בין האגן לפיקת הדיכאון השמאלית
באונה הימנית של קצות העצבים,
טור שלישי מלמטה.
חדרתי עמוק אל המוח הקטן, האחורי, שם מצויים תאייך האפרוריים
ביותר
על בעירה פנימית, אש קטנה, בגזיית פיקניק.
נקבתי נקבים נקבים, חריצים חריצים, על בדלי נשמתך
במאפרה אחת יותר מדי, על שולחן פורמייקה כהה, נמוך וזהוב
רגליים,
ליד הטלוויזיה הישנה בסלון.
כל בדל שמעכת ועווית על פניך ניכרה בי
כאילו הייתי איש המלבורו המסורטן שלך.
בואי, צאי מהבית.
אני מחכה על הדשא
צרוב מהשמש,
רטוב מהממטרות מרססות הדי די טי,
נשוך מכלבי אשמורת הצהריים של יום הכיפורים,
מקורקר מהתרנגולות שטבלו שלוש אצבעות בים בין כסה לעשור.
התיישבתי לך בין האמה לאגודל כמו אצבעוני קטן ומעצבן,
מנסה לאכול לך את העור המתקשה של היבלות
מעבודה בקטיף תפוחים ברמת הגולן,
הלוואי שהיית סופרת לי הפנטזיות בזמן שאני קוטף לך ערמונים מאש
הגהינום ועוטף את תלתלי הברונזה שלך בבנדנה מצויצת. |