מדן נריה / נימוסים באוטובוסים |
אני מסביר להם שעודני צעיר - וזה הרעיון:
"באמת אין צורך! זו סתם כרס, אני לא ממש בהריון"
"למעשה אני בן שלושים ואחת -
אלף תשע מאות שלושים ואחת - למען הדיוק. חה חה".
אני לא חש צורך לשבת. באמת שלא.
אבל לא רוצה להעליב את הקמים עלי להושיבני,
ומתוך שאני נרגש מהמחווה החביבה
אני לא מגלה להם שהגעתי ליעד
מודה להם בחום, ומבלי להוסיף ולחשוב
נוסע כך-סתם כמה תחנות הלוך ושוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|