|
(ניסיון ראשון)
זהו השיר האחרון שאכתוב. בריסים המכווצים,
בסלסולי הערבסקה המתמשכת של החודשים
אני רואה את קידוח לב השמשות: הן שלמות
בגושיהן ובטנות קטנות של קוץ נטרפות
מאי הסיבולת שלהם:
(וכך, במעטפה עם צבע הדינמיט זו לצד זו
ישובות וקנאיות, אי הסיבולת המטאלית
מודדת את מתח המים, האנונימיות האחרות
מתלכסנות לכדור-עץ רקוב
שישרוף מיילים
של חריכות-גוף על פני איזה תוהו, אטים,
גדול)
:
הייתי גדולה מן השאר. פנינים קטנים
עושים מדורת-ארס, הם לא יודעים לשיר.
אני נעשית לכדי המרווח המלוח בין הצדף והפנינה
יונקת פנימה את דממת המוות הראשונה
של החסידות היתומות. |
|
|
אני דיי זורמת
עם זה. כותבת מה
שמרגישה. אבל
יותר מכל, קודם
כל בודקת אם יש
את המילה. למשל,
כאן כאן אכתוב
עכשיו: גיגה. זה
אומר משהו? נכון
מאד. ולכן כל
פעם כשאתם
מחפשים משהו
בסלגונים, חפשו
משהו שנון.
גיגה, למשל.
ואז תראו את
הסלוגן הזה שוב.
המעגל הזה של
המחזוריות מטריף
אותי!
משרד ההסברה,
הרשות הלאומית
לבטיחות בדרכים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.