דיברתי על לילות יותר משחייתי להיות מדוברת בהם:
מתוך ארגמן דוושות האור הכהה
נחו עליי פניהם של המלכים
ואני פעורת-סטרפטיז, הם מקוטעי-דברים
מושים את גופי מתער-שיניי.
אני לוקחת להם את העיניים
ומכפתרת אותם בין כפלי ירכי.
אני עץ שרוט בתחתית הספינה,
מעמיקה אל מטמון האקלקטיקה של אגנם
אני רוצה גוף בהיר. כחוש. המלכים
הם דגים וכמו דגים: עיניהם כשתי פליטות-מים
ורודות. אני גדולה, השמלה שלי מתנופפת לכל המצפנים.
הם שברו את המפות. קרעו את השעונים.
אני קוראת לים גלים,
אני אהובה
מאוד.