אולי אתה תסכים לחשוב איתי, היום, מעט על העבר?
איפה זה קרה שהדרכים שלנו התפצלו? שהסכמנו לוותר? שהתחלנו
להיחלש?
אתה הראית לי כמה טוב זה יכול היות, כמה גדול זה יכול להיות,
כמה רחוק זה יכול להגיע,
כמה כואב זה יכול להיות.
נתתי לך את עצמי, ובמידה רבה את עצמך.
בחולשה שלי, נתתי לך אומץ.
בבלבול שלי, נתתי לך מיקוד.
בהשענות שלי, נתתי לך חופש,
ובספק שלי, נתתי לך את היכולת להחליט.
נתתי לך את כל מה שיכולתי,
ולבסוף,
נתתי לך ללכת.

אז מתי בחיים שלנו אנחנו מבינים אם טעינו? מתי מבינים אם עשינו
החלטה נכונה? עד מתי יישאר בי הספק הזה?
חיים שלמים אולי יחלפו לייידי, ואולי אתה לא תיהיה לייידי.
ואולי אין דבר כזה טעויות.
ואחרי הכל אתה תמיד תהיה זה-
שהראה לי כמה טוב זה יכול להיות.