הנפש שלי מרגישה חנוקה
צובעת את הימים שלי,
בצבעי מועקה.
והנשמה שלי מספרת סיפור
אהבות ופרידות,
זה לחלוטין לא ברור.
והגוף שלי כבר לא מצליח להחזיק
את כל העצב הזה,
שכל כך מעיק.
העיניים שלי לא מצליחות לחמוק
מלפזול אחורנית, בלי לחרוק.
והלב שלי בקושי מצליח לטפל בעצמו
נדמה שהוא קורס,
אל מול הריקנות הזו.
ואני, אחרי הכול,
מנסה להסתיר את כל זה עם חיוך גדול.
אבל הנפש פצועה
והנשמה קרועה
הגוף עייף
העיניים דומעות
והלב נוטף
ומי אני, אל מול כל ההמשך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.