הלוכדים את עיניהם הצרות
מעבר לאותות הזמן הרפים
כזליגים של רגש כבוי
בתחתית ימת המוסר השקופה.
עדשות ללא צבע
רוח ללא אור
סכינים לוהטות בחשש
תבניות דעת שגויות.
אני נסוג לאחור
לזולת עצמותי הבלויות
תכריכי דרך גלויים
בבדלי עופרת קרה.
דעת הנהר לאחור
רהב האותות והמופתים
למול כול גלי ההכרה
מפלס המים מנצנץ באדוותיו. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.