היא אהבה להרגיש את הבד העדין מלטף מילימטרים של עור בכל תנועה
שלה, היא אהבה להגיע למשרד עם השמלה הזאת. היה משהו חושני
בשמלה האדומה שקנתה בשוק, ביפו. לא ממש היה איכפת לה מה חשבו.
היא קנתה אותה בשישי בבוקר, הלכה לשוק לבד. בדרך כלל היא ביחד,
עם חברות או איתו. הוא אוהב ללכת איתה לשם, אבל כשהוא שם, הוא
מעיק, מסתכל, בוחן, מחמיא גם כשלא צריך ומעקם פרצוף כשצריך.
יש סמטא קטנה, צפופה, חנויות בשני הצדדים, מזכיר לה את
ירושלים, פעם כשהייתה ילדה וקולות ערבית לא הפחידו אותה.
נכנסה פנימה ומיד ראתה את השמלה תלויה למעלה. הוא היה מגחך אם
הייתה מודדת אותה, החברות היו מעודדות אבל חושבות שהיא פתיה,
חיה בחלום. אבל היא לבד והיא רוצה למדוד את השמלה האדומה
הזאת.
פיתלה את גופה סביב האנשים, מתחככת, משתחלת, היא אהבה להיות
בתוך המון גדול, להרגיש גופות של זרים נוגעים בה בלי
אינטימיות.
השמלה נתלתה מעל כוך קטן, המוכר ישב בפנים, בחור רזה, לבוש
שרוואל וחולצה לבנה חצי שקופה שנתלתה עליו כמו קצף שמפו שמאיים
להתפוגג כל רגע. היא הצביעה למעלה, על השמלה והביטה בו, לא
רצתה לדבר.
הוא התרומם, אדיש, הביא מוט עם מסמר בקצה והוריד את השמלה. זה
מדיום הוא אמר לה, הלארג' נגמר, והושיט לה את השמלה. היא
חייכה, לקחה את השמלה והביטה אל אחורי הכוך.
את יכולה למדוד מאחורי הערימות שם אמר לה מצביע לערמה גבוהה של
בגדים.
הערימה לא ממש הסתירה, אם עוד מישהו יכנס לכוך הזה הוא יוכל
לראות אותה, חשבה והלכה לשם.
היא פרשה את השמלה על הערימה. חלצה לאט את הסנדלים, פרמה את
כפתור המכנסיים, לאט משכה למטה את הרוכסן. המכנסיים הגדולים
נפלו מיד למטה, הרימה רגל שמאל ואז ימין, ניערה קצת ושחררה
אותם ממנה. הזיזה אותם לקצה הערימה. הם נראו כל כך גדולים כשיו
זרוקים כך לבד על הרצפה.
הוא עמד שם והביט בה. עיניו אדישות, גופו מסתיר אותה מהפתח אם
מישהו יכנס.
היא סידרה את התחתונים הגדולים שלה, הרימה את קצה חולצת הטריקו
הגדולה שלה והניפה אותה מעל לראשה, נאבקת לשחרר אותה קודם
משדיה  ואחרי כן מרעמת השיער השחורה שלה. היא אהבה להרגיש איך
היא מתנדנדת מול עיניו.
הייתה חשופה, בסמטא היו הרבה קולות של צחוק, אבל לא קשורים
לכוך שלה. הוא עדיין עמד שם, מסתיר אבל מביט, בלי להסתיר שהוא
מביט, בלי להתרגש, אדיש.
הביטה בשמלה ולא רצתה דבר בינה לבינה. שלחה ידיים לאחור ושחררה
את החזייה השחורה שלה. שדיה גלשו למטה, פטמותיה קופצות לפנים.
היססה עוד רגע והחלה מסירה גם את התחתון. היא לא אהבה להתכופף,
לא אהבה להרגיש את הבטן נפגשת עם ירכיה. התרוממה כשהתחתון נמצא
בשיפולי ירכיה והביטה אליו.
הוא ניגש אליה והתכופף, תלתליו נגעו בישבנה כאשר הוריד לה את
התחתון עד לעקביה, היא הרימה רגל ואת השנייה והוא הניח אותם
ליד המכנסיים.
היא לקחה את השמלה, הרימה אותה מעל ראשה, ידיה למעלה והחלה
משתחלת לתוכה, ראש וידיים קודם כל. היא הרגישה בידיו על שדיה
כאשר ראשה וידיה היו לכודים בשמלה, הוא החזיק אותם כדי שלא
יטלטלו לצדדים כאשר גופה נע במאמץ להשחיל את השמלה. הוא אחז
בחלק התחתון של השמלה ועזר לה להשתחרר.  השמלה עצרה מעל שדיה,
ראשה וידיה משוחררים. הוא עמד צמוד אליה. האדישות שלו נשארה
בעיניו בלבד, היא הרגישה אותו ממש טוב, צמוד לירכה.
החלה מושכת אותה למטה, הוא עבר אל מאחוריה, עוזר לה למשוך. הוא
היה ארוך ודק והיא הרגישה אותו נצמד לישבנה, מחפש את העמק בין
עגבותיה הלבנות.
השמלה נמתחה מלפנים מכסה את ביטנה כשהתפרים מאיימים להיפרם.
היא נשמה בכבדות, חום, מאבק ואבר שטמון עמוק בישבנה. שלחה יד
לאחור, נגעה בו, עלתה למעלה ומשכה את השרוך של השרוואל.
ידיו נאחזו בלחיים העצומות שלה מפרידות אותם ומפנות מקום לזין
שלו. היא הצמידה את שדיה לערימת הבגדים מלפנים, זוקרת את ישבנה
לאחור.
ידו נשלחה מקיפה אותה בקושי חודרת בין רגליה מחפשת את שפתיה
כאילו והוא רוצה להשתיק אותה. הוא חיפש את הדרך מאחור בלי
הצלחה. היא שלחה יד לאחור מכוונת אותו אליה והוא זרם לתוכה כמו
זרם לבה רותחת, רגע נוזלי ורגע בזלת. היא הרגישה אותו נושם,
נדחף אליה פנימה ויוצא, רק כדי להיכנס שוב. עכשיו הדרך הייתה
מסומנת עבורו והוא המשיך לזרום אליה ובתוכה.
היא לא גומרת מחדירה, הוא אמר לה את זה כבר בפעם השנייה שעשו
סקס, זה מבאס גבר, אבל הוא מוכן לזה. הוא בדרך כלל מכוון אותה
כדי שתיגע בעצמה כשהוא חודר אליה, רק כך תוכלי לגמור אמר לה.
היא גמרה בלי קול, הרגישה איך הזרימה שלה מתמזגת עם הלבה שלו
וממוססת את הבזלת. הוא נאנק מאחוריה מוציא אותו ומרטיב את
הישבן שלה.
תבואי שוב בשבוע הבא, אביא לך מידה אקסטרה לארג' אמר לה אחרי
שהצליחו להסיר את השמלה שנפרמה מאחור.

שבוע ימים היא הסתובבה, כמעט ולא אכלה, לא ישנה, הרגישה אשמה.
בלילה השני כאשר הוא ניסה להתקרב רומז לה במגע שהוא רוצה אותה,
עשתה עצמה ישנה. היא, שתמיד מוכנה לספק כל תאווה, שלו, רצתה
משהו אחר.

ביום שישי, הוא רצה לבוא איתה לשוק. לא, אמרה לו, אין לך למה
לבוא, הזמנתי שמלה, אני אוספת אותה וחוזרת הביתה. הוא הביט בה
בתמיהה. מה עובר עלייך בשבוע האחרון שאל, הכל בסדר אצלך?
הביטה חזרה, בלי חיוך אמרה לו שהיא חושבת על זה ועדיין לא
בטוחה. השאירה אותו עומד מבולבל וכועס ויצאה מהדלת.

במכונית כשהסתכלה במראה, ידעה שהיא לא רוצה לחזור.

הגיעה מוקדם לשוק, היו פחות אנשים, עדיין לא יצאו מהחיים שלהם,
חשבה. הלכה לאט, האם זה מה שהיא רוצה? את השמלה האדומה.
בחנות הייתה מוכרת. נעמדה מבולבלת.
אפשר לעזור שאלה הנערה, קטנטנה עם עיניים ירוקות ותלתלים
שחורים.
אולי, אמרה, לחוצה, אולי את מכירה את המוכר שהיה כאן לפני
שבוע? הוא הבטיח שיביא לי אקסטרה לארג'. שמלה, שמלה אדומה.
בטח, חייכה,  זה אחי, הוא לא כאן היום, אבל את השמלה הוא השאיר
כאן, אמר שתבואי.
היא הוציאה מערימת הבגדים את השמלה שלה והושיטה לה, תרצי למדוד
שאלה.
לא, לא, זה בסדר ענתה לה.
את בטוחה, הוא אמר לי שכדאי שתמדדי כי בפעם שעברה הייתה בעיה
עם הגודל.
בואי, יש לי כאן חדרון קטן מאחור. לקחה אותה ביד מאחורי
החבילות, בקצה של הקיר הייתה דלת.
איך לא ראתה אותה בפעם שעברה תהתה.
הקטנטונת פתחה את הדלת, הדליקה מנורה הסתובבה אליה, הביטה בה
טוב  ואמרה את באמת סקסית כמו שהוא אמר לי, הושיטה את השמלה
ופינתה לה את הדרך.
הרגישה טוב, הרגישה סקסית.
התפשטה, שוב, לגמרי, השמלה לא צריכה תחתונים או חזייה.
השמלה נעה כמו מעצמה, מהידיים למעלה, זורמת למטה, מלטפת אותה,
מחבקת אותה, לוחשת לה וווששש נעים.
היא התאימה כמו שהיא רצתה, צמודה ונפלאה כמו שדמיינה.
יצאה מהחדרון.
המתולתלת הסתובבה וחייכה, "וואו!" אמרה, כאילו ונולדת בשבילה.
המראה הקטנה ממול אמרה לה שהיא סקסית, שדיה הגדולים מתחו את
הבד, פטמותיה בלטו מצביעות קדימה. אפילו הבטן, הייתה עגולה
ורכה ויפה. הסתובבה לראות את הישבן, חיוך קטן עלה לה בפנים.
סקסי אמרה בשמחה.

הקטנטונת הביטה בה משועשעת, בטח סקסי, יושבת עלייך מושלם.
החליטה להישאר איתה, שילמה ויצאה.
בדרך למכונית פגשה שתי חברות.
היי, קראה אחת מהן, "מה את עושה כאן, ככה לבד?"
"כן", אמרה, "לבד, קניתי שמלה אדומה".
"וואו, ממש ממש יפה", הן הקיפו אותה בוחנות, מגלגלות עיניים.
"איפה קנית אותה, יש להם עוד כמוה?" שאלו.
"לא", חייכה, "יש להם רק אקסטרה לארג', ואני, אני אקסטרה
לארג".

הביטו בה במבוכה.
"תצטרפי אלינו?"
"ממש לא", ענתה, "יש לי חיים לשנות, חייבת לזוז".
פנתה מהן והמשיכה למכונית בלי להעיף מבט.

הרגיש לה ממש טוב, ללכת לשנות את המציאות בחוץ, הרגיש לה טוב
להרגיש גדולה.
הרגישה שהשמלה שלה גילתה אותה.