היו-היה בעירנו זוג משמים. שיחק להם מזלם. מה גדול אושרם.

בצד אחד של העיר גרה מתילדה זילברמן. מתילדה זילברמן סבלה. כל
הזמן היא הייתה חולה. כל היום הייתה נאנחת וגונחת ואומרת:
"העיקר הבריאות". היא שאלה רופאים. היא התייעצה עם מרפאים. היא
צמה בימים לא זוגיים. לשווא. אבל יום אחד היא קראה מאמר בשם
"מים: אויב הבריאות מספר 1". את המאמר כתב המלומד הנודע
פרופסור ישעיהו גאון. מתילדה זילברמן קראה את המאמר פעמים רבות
ולא נחה דעתה עד שלמדה אותו על פה. מתילדה אמרה: "סוף-סוף
רואים קצת אור בקצה המנהרה".
מתילדה זילברמן נשבעה להתרחק ממים בשארית חייה. ואכן מתילדה
הבריאה. כול תחלואיה חלפו עברו. מתילדה הייתה מאושרת. מתילדה
אמרה: "לקום בבוקר בלי כאב ראש. ללכת לישון בלי כאב בטן. החיים
התחילו".
אבל האושר החדש שנפל בחלקה של מתילדה לא שימח את השכנים.
השכנים היו סותמים את האף כאשר הייתה עוברת בחדר המדרגות.
בהתחלה רק השכנים בדירה הסמוכה. אחרי כן הדיירים בבניין. אחרי
כן הקונים במכולת. הם התלוננו. הם אמרו לעובדי העירייה: "חיינו
נהיו הפקר". עובדי העירייה אמרו: "יהיה בסדר לא לדאוג". אבל
אחרי כמה זמן התברר שהעניין מסובך. קצרה ידם של הזוטרים והם
הפנו את התלונה לבכירים.

דובר העירייה היה איש מפולפל. היו לו תפקידים רבים. אחד מהם
היה "ממונה עירוני על סיכול סכסוכים ומדנים". הוא אמר "הזכות
להסריח כמוה כזכות לא להסריח. שתיהן בנות חוקיות וכשרות של חוק
כבוד האדם וחירותו". רצה המקרה וראש העיר לא היה חובב נקיון
(מה שהוא חשב על האזרחים הנקיים לא ראוי לדפוס). ראש העיר אמר
לאזרחים הנקיים: "במקום לבכות תסריחו גם". ראש העיר אמר: "אתה
לא יכול לנצח אותו. הצטרף אליו". ראש העיר אמר בתדהמה: "נותנים
להמונים חירות והם ממאנים לקחת". הוא אפילו שקל בכובד ראש
להמציא קנס חדש שיוטל על אזרחים ממורמרים. אבל אחרי שראש העיר
חשב קצת הוא אמר: "לא חייבים להסריח. מותר גם לא להסריח" (צריך
לציין שעונת הבחירות התקרבה במהירות מבהילה וראש העיר היה
מבוהל). מהרשומות של המכון המטאורולוגי אפשר דווקא ללמוד
שאזרחים רבים קיבלו את העצה הראשונה של ראש העירייה בהתלהבות.
אבל אף לא אחד לא הגיע לשיעור קומתה של מתילדה.

(רוב תושבי העיר השלים עם המצב החוקי. בהתחלה התלוננו. אחרי כן
שכחו. אחרי כן הודו בגילוי לב שראש העיר צודק והאשימו את עצמם,
ובצדק, בטמטום. להגנתם הם אומרים שהיו חולים והרגישו לא טוב
באותם ימים. הם אומרים: "חשבנו שזה בגלל הריח. אבל האמת היא
שזה היה בגלל וירוס".
אבל היו ממורמרים שלא השלימו עם המצב. הם התארגנו בתאים חשאיים
ועשו צרות. הם הטילו כמה פצצות סירחון בכיכר העירייה. האדישות
של הרשויות המקומיות גרמה להם לנקום במין האנושי . הם התחילו
לייצר פצצות סירחון ולמכור אותן באזורי פורענות בעולם. הם
התעשרו. אבל נשארו ממורמרים. הם ממשיכים להתכנס בתאים החשאיים
שלהם ולקוות לטוב. הם חשדנים. שיטה בדוקה לזהות אותם היא ריח
היסמין שעולה מהם ומתפשט לכל הכיוונים).

אחרי כן צרפתי אחד שמע על מתילדה זילברמן והגיע במיוחד מפאריז
עם מכשירי מדידה. הוא מצא שיש לה ריח של גבינת קממבר ישנה. הוא
עשה חישובים וגילה שמה שלוקח לגבינה המפורסמת מאתיים שנה לוקח
למאדאם מתילדה זילברמן פחות מעשר שנים. בהתפעלות הוא אמר
למתילד: "את חלון להסטוריה של צרפת". ואחרי שחשב קצת אמר: "ואת
חלון ההזדמנויות שלי". הצרפתי התלהב. וכמו שידוע כאשר אלה
מתלהבים הם מתלהבים בלי גבול. בהתחלה מתילד לא האמינה לו. היא
לא הייתה רגילה למחמאות. בבית הספר אמרו שלא יצא ממנה כלום.
אימא שלה הזהירה אותה לא להאמין לאף אחד ובמיוחד לא לצרפתים.
אבל הוא הוכיח לה את כוונותיו כאשר הציע לה חוזה ודרש
בלעדיות.
(צריך להודות שהיה למתילד יותר מזל משכל. הצרפתי המתלהב שלה
ביקר לפני כמה שנים במרתפי מוזיאון הלובר. הוא מצא שם יומן
עתיק. היומן היה שייך לחנווני. החנווני כתב ביומן: "מחר הורגים
אותי. היו שלום גבינות. אני מחביא אתכן במקום בטוח. אין לי
טענות לאף אחד. החיים נתנו לי כל מה שאפשר לבקש. תודה
ולהתראות". הצרפתי של מתילד חיפש את הגבינות האבודות בכל פאריז
ולשווא. מתילד התגלתה בזמן. היא הצילה אותו משואה כלכלית).
מאז היא עבדה אצל הצרפתים. אחרי כמה זמן הצרפתי מכר אותה
לתאגיד גדול. אחרי כן הנפיקו אותה בבורסה של פאריז. בגלל
הפרסום והעושר השכנים התחילו לחבב אותה. אף אחד כבר לא עיקם את
האף כאשר השכנה עברה בחדר המדרגות. ההיפך מכך. אנשים היו
שואפים את הריח לריאות ונהנים. אמרו שהיא מזכירה להם את פאריז
המסתורית. מכל קצות הארץ היו באים להריח את מתילדה שעכשיו קראו
לה מתילד. מעריציה הגדולים ביותר היו המעשנים לשעבר. אמרו שכל
מי שמתקרב למתילד פעם אחת מתמכר למתילד ומפסיק לעשן אחת
ולתמיד. מתילד גם פתחה קליניקה. היא ריפאה הכל. המחלות נסו
מפניה. היא השמידה חיידקים וגירשה שדים. שמה יצא בכל הארץ.

בכל אותן שנים שמתילדה נעשתה לשם דבר היה רק איש אחד שלא שמע
על מתילד. היה זה פרופסור ישעיהו גאון. הוא היה כל כך עסוק.
הוא אמר שהוא מקדיש את חייו לתיקון העולם. כל כך הרבה טעויות
הצטברו על מדפי הספריות ומישהו חייב לבוא ולתקן. בראיון מפורסם
אמר הפרופסור שהטעויות כל כך מרובות שהן מהוות "סיכון
אסטרטגי". הוא הציע להקים "רשות למלחמה בטעויות". הוא אמר:
"אלחם בהן בים ביבשה ובאוויר עד צאת נשמתן".
לרוע המזל הפרופסור גאון היה נורא עסוק והוא גם גר בצד השני של
העיר והסיכוי שיתקל במתילד בדרכו היה קטן מאוד.
מתילד עקבה אחרי תהפוכות גורלו של פרופסור ישעיהו גאון. היא
אספה בשקדנות קטעי עיתונות שדיווחו על מעשיו ומחשבותיו. אבל
אפילו בחלומותיה הורודים ביותר היא לא העזה לקוות שהגאון ישים
לב שיש גם אחת מתילד בעולם. מתילד כמובן טעתה. בעיתונים כבר
כתבו: "תופעת טבע: מתילד דה-זילברמן. תעשייה פטרוכימית של איש
אחד". היה זה רק עניין של זמן עד שהגאון ישים לב לתופעה מתילד
זילברמן.

ישעיהו היה פרופסור באוניברסיטה והיה ידוע ומפורסם בכל הארץ.
אמרו עליו שהוא גאון וגם אמרו עליו שהוא גדול הדור. אבל לא
תמיד הוא היה ידוע. היו לו ימים של אלמוניות. אלו היו ימים
קשים לפרופסור ששאף לגדולות. לראשונה הוא זכה לתשומת לב של כמה
תמהונים כאשר גילה שהמדינה שלנו היא פח אשפה. הוא היה צעיר
מורד באותם הימים והגאונות הזו עברה לו בשקט. רק קומץ מדענים
שם לב למאמרו המנומק. פריצת הדרך הייתה אחרי כן כאשר הוא טען
שפח האשפה מונח על גבו של סוס קשיש העונה לשם בלקי. הפרופסור
כתב שהסוס בא בימים והעולם מונח על יסודות רעועים.
זה כבר היה יותר מדי. בעיתונים כתבו: "שערוריה. עד מתי נשמע
בשקט את השטויות של פרופסור ישעיהו. הבה נקום כאיש אחד להגן על
כל הקדוש לנו". העיתון של המתונים הציע לפרופסור לשתות מים
לפני שהוא מדבר. ואם זה לא עוזר אז בבקשה. שיאכל המבורגר.
העיתון של הקיצוניים דרש שישימו את הפרופסור בבית הכלא עד
שיצאו לו מהראש כל השטויות שלו. בעקבות ההתקפות על הפרופסור
בעיתונים הוא אמר שני דברים:
1. לא בריא לשתות מים ולא בריא לאכול המבורגרים.
2. בשביל איש הרוח העולם כולו הוא כלא. לכן אין זה משנה
לפרופסור ישעיהו אם הוא גר בכלא או בביתו. הפרופסור גר רק
במחשבותיו.
הפרופסור אמר אדרבא. שימו אותי בכלא והניחו שלשלאות על רגלי.
מביתי אני משליך עליכם קליפות של תפוזים. מבית הכלא אשליך
עליכם אבני בליסטראות. הפרופסור אמר ביום ההוא לא יהיה מקום
בעיר להסתתר בו מחמת הזעם של האמת הקדושה. האמת תעבור בעיר כמו
הוריקאן ותשבור את כל המנעולים.    

הדיבורים של פרופסור ישעיהו גרמו למתח רב בעיר. העיר נחצתה בין
שונאיו ומגיניו. היו אנשים שדרשו לקצץ את לשונו. אחרים איימו
על חייו. אבל היו גם מתונים קיצוניים שהגנו על זכותו של איש
הרוח לדבר שטויות והביעו נכונות להגן עליו בגופם. הייתה זו שעת
מבחן לדמוקרטיה. מלחמת אזרחים נראתה באופק. אזרחים צברו נשק
בבתיהם על כל צרה שלא תבוא. הרחובות התמלאו תגרות. ראש המשטרה
הציע לאזרחים להישאר בלילות בבתיהם. סגנו המליץ להצטייד
באקדחים 0.22 ולטמון אותם מתחת לכר.
(יצרני הלהביורים כעסו על הסגן של ראש המשטרה. הם אמרו שהוא
מפלה אותם לרעה והתלוננו אצל הממונה על ההגבלים העסקיים. אבל
כולם הבינו שהיצרנים מנסים למשוך תשומת לב. הרושם הזה התחזק
בעקבות הגילוי שכל יצרני הנשק במדינה הם חמישה אחים סיאמיים!)
על כפות המאזניים הונחו מצד אחד חופש הדיבור של איש הרוח ומצד
שני זכותם של אזרחים הגונים לישון בשלווה.
מי שהציל את העיר מהמחלוקת היה עיתונאי צעיר וחטטן שגילה שלושה
דברים:
1. פרופסור ישעיהו דווקא אוכל המבורגר כל יום בשעה קבועה
בצהריים. ולא סתם המבורגר אלא דווקא המבורגר זול במזללה הכי
דוחה בעיר. את ההמבורגר הוא שוטף בעזרת הרבה מים. אחרי שהוא
מסיים לאכול ולשטוף הוא קורא למלצרית. הוא אומר לה: "היה
מגעיל. למה אני צריך את זה. למה עשית לי את זה". הוא מסתלק
מהמסעדה בריצה ובצעקות: "פנו את הדרך, אין לי זמן". הוא לא
משאיר תשר. המלצריות שונאות אותו. הן אומרות שהוא אוכל בפה
פתוח. שהוא פולט רוק ושאריות המבורגר ולא מוריד את המים
בשירותים. מלצרית אחת אמרה בצער: "גאון, אבל לא בן אדם. מה הוא
חושב לעצמו".
2. פרופסור ישעיהו גר בווילה נהדרת בפרבר יוקרתי.
3. בדרך אגב גילה העיתונאי לקוראיו שהפרופסור לא אוהב שמעריציו
קוראים לו גאון וגדול הדור. הוא חושב שהביטויים גאון וגדול
הדור ממעיטים ומסלפים את דמותו.

העיתונאי שאל את הפרופסור: "איך זה יתכן שעבד ההגיון הטהור
זולל המבורגרים כאחד האדם". הפרופסור הדף את הקושיה בתנועת היד
המפורסמת שלו. הגאון אמר: "הגאון אינו חי בשביל להיות בריא".
כאשר נשאל למה הוא מתגורר בווילה נהדרת עשה הפרופסור שוב את
תנועת היד המפורסמת. הוא אמר: "הגאון גר במחשבותיו העמוקות".
העיתונאי היסס לפני שפירסם את התגליות שלו. אבל בגלל זכות
הציבור לדעת הוא פירסם את כל האמת. כותרת המאמר הייתה: "אין מה
לעשות. הוא גאון. לגאונים הכל מותר". אחרי זה העיתונאים כבר לא
כעסו על הפרופסור. הוא היה לידוען והעיתונאים היו עוקבים
אחריו. כל מילה שלו הייתה מגיעה לכותרות הראשיות. כל המדינה
הייתה קוראת והעתונים היו מוציאים מהדורות כפולות בשביל לספק
את הביקוש.
ממש באותו הזמן מתילד זילברמן פרחה פריחה מאוחרת. אימא שלה
אמרה לה: "בתי היקרה יופי וכבוד זה לא הכל בחיים. את צריכה
להתחתן ואם לא עכשיו אימתי". מתילד הייתה בת צייתנית. היא
פירסמה בעיתון נפוץ הודעה:

אישה עשירה מאוד מחפשת שותף למסע. המעוניינים מוזמנים לקבוע
פגישה

באותיות קטנות מתחת להודעה נאמר:

אין בדברים האלה כדי לחייב מי מהצדדים

את הדברים האלה היא כתבה בגלל שהיא הייתה אשת עסקים ממולחת ולא
רצתה להתחייב בקלות דעת. אבל היא גם לא רצתה למהר. בסתר ליבה
היא קיוותה שהפרופסור יקרא את ההודעה ויפול ברישתה.    
הפרופסור אומנם היה קורא עיתונים כפייתי. אבל הוא קרא בעיתונים
רק כאשר כתבו עליו. העיתונים כתבו עליו בלי סוף. אבל דווקא
באותו יום לא כתבו עליו כלום. הוא דיפדף בכל העיתונים בחיפזון
ואמר לעוזר שלו" "חבל על הזמן. אין בעיתון שום דבר לקרוא".
מתילד האומללה. כמה דמעות שפכה. היא נאלצה להשלים עם הגורל.
הפרופסור לא יהיה שלה לעולם. מתילד המציאה תעלול חדש. היא
פירסמה בעיתון:

המועמדים יצטרכו לענות על חידה. מי שיענה תשובה נכונה יזכה
במתילד.

ובאותיות קטנות נאמר:

אין בדברים האלה כדי לחייב מי מהצדדים.

כה מסכנה הייתה מתילד. כה נכספה נפשה לפרופסור.
גם הפרופסור לא היה מאושר. גם הוא הגיע לפרקו. גם הוא יצאה
נפשו למצוא ידידת אמת. אבל הוא היה כל כך עסוק שהוא לא שם לב.


הראשון שהגיע לבקש את ידה היה בנקאי צעיר שחמד את כספה. הוא
הוכנס לחדרה. הוא עמד בקצה החדר. הוא לחש לעצמו: "המיליונים כל
כך קרובים ולכסף אין ריח". אבל הריח היכה בנחיריו. הוא ביקש
ממתילד שתפתח את החלון. מתילד פתחה את החלון. הבנקאי קפץ
מהחלון קפיצה נהדרת. שרוע על המדרכה וכל גופו מדמם הוא לחש:
"הזוועה, הזוועה". מתילד הזדעזעה. מתילד אמרה: הסרחון עוד לא
הרג את אף אחד. אבל האהבה, רגע אחד לא שמים לב והיא הורגת".

המחזר השני היה פוליטיקאי צעיר. לא היה לו שום קושי לעמוד
לצידה. סרחונות בכלל לא הפריעו לו. הוא דילג מעליהם כמו קופץ
במוט מאומן. מתילד נדהמה. אחרי כן התדהמה הפכה לכעס. מתילד
רצתה אהבה. ואם לא אהבה לפחות יסורים. מתילד רצתה שהבעל שלה
יאהב אותה. ואם לא יאהב אז לפחות שיסבול. מתילד אמרה: "הכל. רק
לא אדישות". היא נשפה על המחזר ואמרה לו שיסתלק מביתה.
הפוליטיקאי לא ויתר בקלות. הוא אמר: "שערורייה. עוד הלילה אני
הולך לשופט לקבל סעד משפטי". מתילד הראתה לו את האותיות הקטנות
והפוליטיקאי נפל לרגלי מתילד וביקש הזדמנות שניה. אבל למתילד
לב מפלדה. היא ציוותה על המשרתים לגרור אותו מביתה. שלושה
משרתים חסונים נשאו אותו כשהוא צווח: "אני עוד אחזור, אני עוד
אחזור".
יום אחרי כן מצאו את המחזר מת במיטתו. הפתולוג העירוני אמר:
"זה המקרה השלישי השנה של פוליטיקאי שנפטר בגלל שסגרו לו את
הדלת בפרצוף. הציבור חושב שפוליטיקאים הם אנשים גסי רוח עם עור
של פיל. הציבור טועה. האמת היא שהם עדינים וכל משב רוח עשוי
להוציא אותם משיווי המשקל". מתילד אמרה: כל מה שרציתי זה שהוא
יעוף לי מהעיניים. והוא עף. ועוד איך עף".
בעיתונים כתבו: "מתילד הכלה הקטלנית". אבל זה לא הרתיע את אף
אחד. לא חסרו לה מחזרים. מתילד אמרה: "חבל מאוד, אבל מוכרחים
להמשיך קדימה". מות המחזרים גרם למתילד להתבגר סוף-סוף. היא
הייתה בחורה אחראית. היא חייבת למהר. החיים לא נמשכים לנצח.
היא צריכה  למצוא בן זוג וללדת ילדים. מישהו חייב להמשיך את
אימפריית הסרחון אחרי מתילד.

בליבה ידעה מתילד שהזמן הולך ואוזל. אם הגאון לא יופיע היא
תיאלץ להסתפק במה שיש. מתילד כבר הרימה ידיים. אבל הגורל לא
הרים ידיים. בדרכו המוזרה והניסית הוא הערים על כל המכשולים.
לא רחוק מביתה של מתילד גרה משפחה אחת. אבי המשפחה היה אחיו של
פרופסור ישעיהו. היה זה האח התם והצנוע ואף-אחד לא ידע שהוא
אחיו של הידוען. לאיש הצנוע הייתה אישה צנועה. באחד הימים אמרה
האישה הצנועה  לבעלה הצנוע: "למה לא תזמין את אחיך לארוחת החג?
הוא איש בודד ובטח עצוב לו לבד בבית הגדול שלו כאשר כל האנשים
חוגגים". האח הצנוע אמר לאישתו: "אני אזמין אותו. אבל הוא בטח
לא יבוא. הוא איש מאוד עסוק ואנחנו אנשים פשוטים". עוד באותו
היום הוא הזמין את אחיו לחג.
לשמחתו הגדולה של האח הצנוע נענה הידוען להזמנה. האח הצנוע
אמנם התפלא. אבל האמת היא שהגאון לא דחה מעולם ארוחת חינם.
ואפילו אם קרה שהגאון קיבל שתי הזמנות לאותו היום הוא היה סועד
בשתיהן. איך הגאון יכול לסעוד בשתי ארוחות באותו הזמן? נו.
באמת. הוא גאון.
(קרה ששני אזרחים בעיר התקוטטו בגלל הפרופסור. זה טען הפרופסור
סעד אמש בביתי וזה טען הפרופסור סעד אמש בביתי. במיוחד התפרסם
הסכסוך שפרץ בין שניים ממובילי אגודת הידידים של פרופסור
ישעיהו ונודע בשם "לוי נגד כהן". מר לוי טען שהפרופסור זלל
ברווז בביתו. מר כהן אמר שהפרופסור אכל פיצה משפחתית שלמה
והשאיר משפחה שלמה רעבה. הילדים צווחו שזה היה נורא. הילדים כל
כך הרעישו שהפרופסור דרש מאם המשפחה לכלוא אותם בשירותים. מר
לוי אמר: "הפרופסור ישב בסלון שלי ולא הפסיק לדרוש תוספות.
בסוף הוא נחנק" (לוי וכהן נפרדו בידידות אחרי שהם החליפו
מתכונים).
באותו ערב של חג הגאון הוזמן לשלוש ארוחות. והוא התכוון להיות
נוכח בכולן. אבל כל כמה שהדבר הוא בלתי מתקבל על הדעת הופר
באותו ערב חוק של הטבע: הגאון דילג על שלוש ארוחות חינם! הגאון
נעלם.

איך זה יכול להיות?
ממרחקים בא לאפו של הגאון ריח משכר. וראה זה פלא! הריח שדחה את
כל העולם משך את אפו ואת ליבו של הגאון. הוא הלך בעקבות הריח
(והלב) והגיע לדירתה הצנועה של מתילד. היא פתחה את הדלת והגאון
והשכנה המפורסמת של האח הצנוע התאהבו זה בזה בשאיפה הראשונה.
הידד. הגאונות והסרחון התאחדו סוף סוף!
מתילד אמרה לגאון: "גאון, תענה על שאלה"? הגאון אמר: "שוט
בייבי". מתילד אמרה: "בין שתי נקודות עובר רק קוו ישר אחד. מה
הוא הקוו ומי הן הנקודות?" הגאון אמר: "נקודה אחת היא מתילד.
נקודה אחת היא  הגאון. והקוו הוא הריח המשכר של אהובתי". מתילד
אמרה: "תשובה נכונה. הכל הוא יודע הגאון הגאוני". היא נפלה
לזרועותיו המושטות. הכל קרה כל כך מהר. והכל קרה כמו בחלומות
שחלמה כל כך הרבה שנים. חוץ מתקלה אחת בלתי נחשבת בהחלט. בגלל
שלא היה לגאון נסיון עם עלמות נופלות היא נחבטה קצת על הריצפה.
היא שאלה: "מתחתנים"? הוא אמר: "מתחתנים". היא שאלה: "מתי"?
הוא אמר: "מחר". באבירות הוא הושיט לה יד ומשך אותה מהבלטות.
למחרת דיווחו העיתונים בפאניקה: "הגאון איננו. היכן היה הגאון
בערב החג? לראשונה בעשור האחרון אין אנו יודעים היכן הגאון.
אנו מבקשים את עזרת הציבור למצוא את הגאון. המוצא הישר יבוא על
שכרו". עורכי העיתונים היו מבוהלים. אם הגאון לא יופיע במהרה
לא יהיה להם על מה לכתוב. אם אין גאון אין עיתון.

זו הייתה כמובן בהלה מיותרת לחלוטין. הגאון נראה למחרת הולך יד
ביד עם בחירת ליבו ברחוב הראשי של העיר. העיתונים כתבו
בהתלהבות: "כמובן שידענו כל הזמן היכן הגאון נמצא. אבל הנחנו
לו. זכותו של הגאון למעט פרטיות היא עקרון עיתונאי מכובד שאסור
לחצות אותו". הם לא הזכירו את הבהלה שאחזה בהם יום לפני כן.
אבל לא צריך להאשים אותם. הם לא זכרו. מי זוכר מה כתוב בעיתון
של אתמול.
המוזמנים לחתונה נלחמו על מקום בשורות האחרונות. אבל היו
ביניהם גם אנשים חלשי גוף. והיו גם קרובי משפחה. ואלה נאלצו
לעמוד קרוב לחתן ולכלה. הם סתמו את האף עם היד. אבל כמה זמן
אפשר לא לנשום?

הפרופסור היה מאוד נרגש ונאם נאום ארוך. אמנם המוזמנים נמלטו
לרחוב לנשום נשימות עמוקות (במיוחד סבלו חולי האסטמה שלא
הפסיקו לעשות רעש עם המשאפים שלהם). אבל היה לו כל כך הרבה מה
להגיד! כאשר הפרופסור סיים את נאומו, האולם היה נטוש. אפילו
הג'וקים ברחו. המוזמנים התגודדו ברחוב וצעקו: "מזל טוב. מזל
טוב". הגאון אמר: "אין ביקוש לדברי חוכמה". הוא גם אמר: "לתומי
חשבתי שהמוזמנים יקשיבו בזכות הכלה הסקסית".
בליל הכלולות הפרופסור לא הלך לישון לצד אהובתו כמקובל. הוא
ישב כל הלילה וכתב מאמר: "סקס לא מוכר. מבוסס על תצפית
בהתנהגות האנושית". במאמרו מפרט הפרופסור את סגולותיה של
אהובתו ולא משאיר דבר לדמיון. המאמר מפריך את כל מה שמקובל
בתחום. המאמר התפרסם בכל העיתונים הנפוצים. המאמר היכה גלים
ברחבי העולם. אלפי דוגמניות עירום ומנתחים פלסטיים נאלצו לחפש
פרנסה חדשה. אחרי כן הגאון הניח לגאונות לזמן מה. היו להם חיי
משפחה הגונים למופת.