פרודיה קטנה שכתבתי לחן אהבת נעוריי שלום חנוך
הייתי נער בלילות זועם
משוטט עם מוט
לא נתתי לאיש לדעת
את היית, השנאה של חיי
הייתי נער עם עצבים
מרוגז אלים
מדמה לי שאת חוטפת
את המוט, היישר לצוואר
מסתכל את מדממת
מסתובבת ונפולת
ואני צוחק מהצד
המוט נשבר, גם המפרקת
את שוכבת מפרפרת
זה דמיון שעולה בי שוב
זורק אותך לכלוב,
ארוחה לתנין
כי את, כן היית השנאה של חיי...
ולא הבינו לאן נעלמת
כולם חשבו אולי טבעת, או התאבדת
ומאז, לא ראו אותך שוב
הייתי ילד בלילות זועם
משוטט עם מוט
לא נתתי לאיש לדעת...
למה את, באמת נעלמת... |
