כשהכול מתמוטט
אני הכי יפה שאני יכול להיות
עיניי בורקות, סוף סוף
מכוחן של הדמעות
בינות לשברים אני מהלך
מרוסק.
בואי נחליף את הנושא.
נצחק כאילו לא ידענו בכי
נתחבק לפעמים
נתנשק על הלחי
את צרובה בתוכי עמוק מדי
ולי אין כבר את הלהט לגרד אותך
החוצה.
בין החורבות
אני מוצא לי פינה שבה הבכי
לא מכאיב בגרון
ונשכב שם.
שוב לא ייגעו בי,
את שומעת?
שוב לא ייגעו בי.
בין הליטוף שלך
למשיכה שלו
בין החיבוק שלך
לשריטות שלו
בין הזרועות שלך
לרגליים שלו
נפש מתה לפני גוף.
ואני? אנושי, אנושי מדי
הושטתי ידיים לחזק את הקשר
וגיליתי שגם לולאה אין סופית
ניתנת לפירוק.
הלולאה שלך
חבל התלייה שלי
קשר המות שקשרנו יחד
הנה מוטלת גופתי
שורה ארוכה וארוכה אין.
סוף סוף חושך
סוף סוף שקט
עכשיו אמשיך לצוף.
על המצבה שלי
ציירתי פיל.
|
