מה שחסר, ככל הנראה הדברים הקטנים. קטנים, גדולים.
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מגיע הביתה? אני למשל מתקלחת
ויושבת עם קפה וסיגריה בגינה. להירגע.
ומה אתה עושה? על מה אתה חושב לפני שאתה נרדם בלילה? מתי אתה
הולך לישון? באיזו הרגשה אתה קם?
באיזה סבון אתה משתמש? מה אתה לובש כשאתה נכנס למיטה? יש לך
פוך שם?
קטנים, גדולים.
הייתי נותנת הרבה כדי לבלות כמה שעות עם האייפוד שלך. זה כמעט
כמו לגעת בך.
שעות אני במיטה שלי, שעות, מתפתלת מכאבים, ממחשבות אבודות על
מה ומי היינו יכולים להיות. שעות
וכמה הייתי רוצה שתתגאה בי, כמו שאני בך. כל דבר שאני עושה, כל
הצלחה או כשלון, כל קשר, כמה הייתי רוצה לרוץ אלייך ולספר.
וללחוש ולבכות, לשמוח.
כמה תמונות שלך מפלחות לי את הלב בחיצים שורפים. החיוך שלך,
הידיים שלך, הקול שלך מבעד לטלפון שלא יהיה שלי לעולם.
אני רוצה לאסוף את כל מי שאני מכירה ולהושיב אותם בסלון שלך,
אתה יכול לעמוד בצד. ולהסביר להם, פשוט להסביר, שלפעמים כל כך
עצוב לי שאני לא יודעת עד מתי אוכל להכיל את כל הכאב.
איך ישבת מולי,
השמש שוקעת,
העיניים שלך מתחמקות.
אני בכיתי ובכיתי בכיתי כל כך
ואתה אמרת, "אל תבכי."
כשאני רציתי שתחבק עד שהעצמות היו נשברות
ותתקוף בכל הכח עם הכל, בטירוף,
וידיים, עיניים, שפתיים, צוואר, נשימה.
ורק המשכתי לבכות, לבכות, לבכות כל כך.
איך אתה מרגיש? אתה מתגעגע הביתה? למשפחה, לחברים? יש לך
מישהי? מישהי שמסתובבת לך בראש, מתפרפרת סביב הלב? שאתה מתרגש
מהודעות שלה? שאתה מפנה זמן לדבר איתה בטלפון? קיימת כזו אחת
שהיא לא אני?
אתה ננעל כשאתה חושב עליי? ממשיך לברוח?
אם אני אתקשר, לא תענה.
אם אחכה לך מחוץ לשער, תברח.
אם ניתקל בכביש, תפנה.
אם חבר יצטרך, אתה תבוא.
ואם אני אצטרך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.