שמישהו, בבקשה, יסביר לי,
איך זה קורה -
מדוע חלון פתוח, מסרב להיסגר,
בעיר גדושה בסוטים,
בין בניינים מודבקים.

הפרטיות שלך נמהלת בשלי.
ואתה אוהב את זה.
ואני עושה עצמי לא שמה לב.
ממשיכה בשלי.

חצי עירומה מסתובבת בדירה.
המחשבה של עיניך עליי
של ריסייך המלטפים את רגליי
מותירה אותי ערה
פטמה אחת, פטמה שנייה - זקורה.
ומדירה שינה מעיניי.

ואתה מתנשם מעבר לחלון
מאחורי שידה ווילון.
וילון דק לבן, לא מכובס.
אתה מזיע ממני
מחלל אותי.
מזדקף בלי רשות -
לא מנומס.

הכי קרובה אליך, עם כביסה רטובה.
תולה ותולה ותולה בך תקוות.
פנטזיות לעולם לא ממומשות.
מרגישה במבטים שלך מדי יום,
איך אתה מעלה את רף הדרישות.
ואני מצייתת.

ובחלוק סאטן סגול,
מדברת בטלפון ארוכות,
מדברת ומדברת עם אף אחד אחר.
ככה אני מעבירה את הלבד,
שתחשוב שאני נחשקת.
טובה בלשקר.

ותוהה מתי יש לך זמן,
להביט בי שעות.
לעמוד מול חלון פתוח,
להתעלם מעוצמתו של הרוח
להראות, בלי בושה, שאתה נהנה
וכמה שאתה בטוח.