הימים בהם יכל התבור ללחוש לאדום.
אופק עגול מעבר שקיעה מרובעת.
קרנף מכונף מקפץ על הדום,
מנסה לנגוס בירח.
והעולם קופא במקומו פתאום.
הימים בהם יכל התבור לקרוא לאדום.
עיתון לדווח בו טרם נוסד.
שמועה מהאינסוף תפציע -
פלנטה, חמשת אלפים שנות-כלב ליד.
קרן אור בוהקת, קרקע תניע.
כוכב מאויד.
הימים בהם יכל התבור לצעוק לאדום.
גולה מתרסקת אל החמה,
מגובה על-ידי אור סומא סוטה.
נפש תמימים בצהוב,
נשמה כתומה של חוטא.
אחרית הימים,
בהם יכל אח לדעת, כי חי אחיו, מאחור.
רגליים עומדות. רוקעות.
בראות תבור ואדום בהריסות,
תחת פרסות סוס פרא לבן, חרוכות.
בעי טירוף, נמים הם בשכנות,
על קרקע,
המנביטה עצים של דם -
ממש על ההרים הצומחים לראשם. |