מירי ג'י / הגיג |
ואני - דולגת על שברים,
סופרת עלעלי בקמילה
בדפדוף אלבום חיי.
נוגע לא נוגע
אוחז בשולי שמלתי
להעיר-
תקות גנוזות.
עת בשלתי כפרי
ומלאו גביעי כיסופים,
ציפור נפשי זועקת
עד כל מחוז בי נכבש.
שוב בקלות
נופצו מאוויים
כאדוות אל חופים-
שוממים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|