|
זמנך כפריחה מתחדש
ואני - דולגת על שברים,
סופרת עלעלי בקמילה
בדפדוף אלבום חיי.
נוגע לא נוגע
אוחז בשולי שמלתי
להעיר-
תקות גנוזות.
עת בשלתי כפרי
ומלאו גביעי כיסופים,
ציפור נפשי זועקת
עד כל מחוז בי נכבש.
שוב בקלות
נופצו מאוויים
כאדוות אל חופים-
שוממים. |
|
|
יום אחד שלי באה
אליי בוכה.
שאלתי אותה מה
קרה? מסתבר ששלי
נסחפה מעט ובזמן
עינוג החבר שלה,
נתה "ביסון".
ישר החבר של שלי
זרק אותה. אמרתי
לה - "שלי, מה
את דואגת? הרי
עם ביצועים
אוראליים כמו
שלך, הוא יחזור
על ארבע, או
אפילו על חמש".
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.