דממת המוות
בוקעת ממיטתה של אמי
בעודה בחיים
בין הרגעים, אותם היא נוצרת,
בתוך מבטים חולפים נשכחים
אל מסך הטלוויזיה
עיניה שרואות, יותר מסרט או שניים,
רואות דרך כל זיכרון את עצמן,
מביטות בכל שנסתר מאחורי האישונים
בחיים שלמים שחלפו,
ואותם חיים, למרות שלא תמו, כבר ידעו את סופם ממזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.