אמא הלב אמר לי לכתוב לך...
הגעגועים הכתיבו את הכאב.
חג שני של סוכות
לילה, לא ישן, מתגעגע בטרוף!
חש את עוצמת הנטישה, אמא
לא ידעתי שהכאב יכול להתחזק ...
רק חמישה חודשים... שניראים כמו נצח!
אמא, חלל ריק לי ...
מתגעגע לנוכחות שלך
הצורך במילה שלך, שיכולה למוטט
מבצרים, לעידוד שנעלם מעיני אחרים
אמא אני בוכה, אני ילד קטן
אפילו בחלום את לא באה לי...
אמא עזבת אותי בלי להודיע!
הרגש שלך שאף אחד לא הבין, אמא
שיחות הנפש
את חסרה לי אמא, בערבי חג ושבתות ...
ריח האוכל נעלם
למרות שאמרת והכתבת, לא יוצא אותו דבר...
היד שלך אמא, הלב הרחב.
המתן בסתר אמא, הצדקות ...
והנרות ,לעילוי כל הנשמות המעונות.
המוסר אמא שהורשת לי, נעלם מהעולם אמא.
והמסורת, והיושר, אמא, מקועקע בליבי לעולם.
הסבל שעברת אמא, עם צער הכאב בגידול ילדים
עם גורל אכזר שפקד אותך מגיל עשרים ותשע...
הישתדלתי כשהבנתי.
אמא בא לי לצעוק את הנשמה, שיפתחו שערי שמיים
שידע שלא נטשת אותו, גם שהיית מלאה במים...
רק שישים ושמונה אביבים, ללא תאריך יום הולדת
רק מתישהו בספטמבר, בין ראש השנה לסוכות
ועם תאריך פטירה מדויק ט"ז באייר תשס"ח
אמא, אני מקווה שמצאת לך מנוחה...
השעה שלוש ולי אין |