|
הניר לא ראה את הפחד בעיני
לא הרגיש כאבים, לא ייסורים דוקרים מענים אותי כמו היתי צלובה
לא ידע את טעם דמעותי
ולא את קול פעימות ליבי המתכלה מחצצר את הבוקר שלי
ריח רגשותי טרם בא בו, מזיגה של חריף ומתוק בלי איזון,
סתם עירוב של ריחות רחוקים ממני אך שלי.
האמת היא שהוא היה דומם,
שומם
מנוח שמובל אל דרכו האחרונה ואין בו נוע
האותיות השחורות שנותרו בו
יעידו (בבית משפט של מעלה ומטה והיכן שידרש בהן)
כי היה שם
כשנזקקתי לחבר |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.