איש הלך בלילה
הלך לבד
וכל העולם נעלם דום מסביבו ולא הרגיש...
ירח הביט מלמעלה
עצים נופפו לשלום בריסים של צמרת
וכל העולם נעלם...

איש הלך בלילה
הלך לבד
בשקט שלו, בעצמו, מטייל במורדות שאינם נגמרים
עד האינסוף
נזכר
מתגעגע
חולם...

איש הלך בלילה
ואיש לא ידע מה חשב באותם רגעים
כשצרצר בירך לשלום
ושני יונים ספק התחבקו ספק לא בקן
מישהי נישקה מישהו
ושפירית האירה בגאווה ממעל
האויר ליטף את העיר לאט, בעדינות, בשלווה
שאינה נגמרת.

איש הלך לבדו
וגם העולם מסביבו
לבד...