שימי הוד / כצל נמוג |
מצטמצם ככל שנוקפות שעות.
מעשן יומו בסמיכות,
קולז' חייו נישא בערפל.
מניח גוף דואב
ונפש מיוסרת שזופת מכאוב
על ספסל מחורץ.
אין איש חומל,
רק מבטים פוזלים אל אבני שפה
ולשון חרוצת מס שפתיים.
שחר אחד נותר הספסל מיותם
ואין איש יודע לאן נעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|