"אז אתה מבין, דניאל? גלגל החיים זה סיפור!". הוא הסתכל עלי,
המום, כאילו מנסה לעכל את מה שאמרתי לו הרגע.

"רגע, מה הכוונה סיפור?" הוא שאל אותי בתמיהה.

"סיפור!"

דניאל קימט את מצחו והרים גבה. עיניו היו זועמות.

"אתה מוכן להסביר עם פירוט?"

עניתי בחיוב. התרווחתי בכורסת העור השחורה וכיחכחתי בגרוני. את
סיפור גלגל החיים חייבים לספר בראש ובקול צלולים וברורים.


"אז ככה," אמרתי ואז נעצרתי לרגע ונאנחתי. "לפעמים אנשים לא
יודעים את זה, אבל הם חלק מסיפור."

"חלק מסיפור?"

"כן. אתה מבין, יכול להיות שגם אנחנו סיפור. "

"אז אנחנו סיפור?"

"כן, אנחנו סיפור.."

"סיפור על מה?"

שוב עצרתי. למה הוא שואל שאלה שתשובתה מובנת מאליה? הרי זה
ברור שאנחנו...

... "סיפור על גלגל החיים!"

"למה אתה מתכוון שאנחנו סיפור על גלגל החיים?"

השיחה נעצרה. יכולתי לראות בעיניו שהוא משתוקק לשמוע כבר את
התשובה, הוא חיכה לזה נצח. ראיתי את זה בעיניו שכבר לא היו
זועמות, אלא שמחות. לא, אולי שמחות זו לא המילה הנכונה.
משתוקקות. כן, ללא ספק עיניו היו משתוקקות. בוחנות כל תזוזה
שלי, כאילו הן מעין חיית טרף שרוצה לצוד את התשובה שתצא מפי.

"אז אתה מבין, דניאל? גלגל החיים זה סיפור!". הוא הסתכל עלי,
המום, כאילו מנסה לעכל את מה שאמרתי לו הרגע...