ולפעמים,
אתה מוצא את עצמך בתוך בור
הבור לא גדול אבל גם לא מחניק מידי, יש לך מספיק אוכל, אפילו
מיטה וטלוויזיה 42 אינצ' עם כל ערוצי הלווין, שירותים כאלה עם
מים שיורדים מעצמם וגם מכשיר מוזר שאף פעם לא טרחת לבדוק מה
הוא עושה אבל הנחת שזה נועד לעשות נעים בגב.

ואתה לא כזה זוכר איך בכלל הגעת לשם, מניח שנפלת ושהמכות כבר
התאחו.
ורוב הזמן זה באמת לא משנה כי אתה מעסיק את עצמך דיי יפה
בבהייה במשחקי כדורגל או ערוץ האופנה או משחקי טאקי כאלה
שפתאום גילית שיש באיזה ערוץ.
וכשיורד גשם אתה מגלה מעליך גג קטן אבל עדיין מטפטף ואתה מוצא
את עצמך מפסל פרצופים בבוץ, פרצופים שפעם אמרו לך משהו, אתה
בטוח, אתה רק לא זוכר מה.
מילים לא ברורות כמו חברים, משפחה, אהבה, צפות לך בראש אבל הן
רק אותיות שאתה לא הכי מבין מה משמעותן.
אז רוב הזמן זה באמת לא משנה... חוץ מברגעים האלה שאתה מסתכל
למעלה ויש שמש מטורפת ועלי עצים שמציצים מהפינות למעלה
וציפורים שעפות בשמיים הבהירים ושרות שירים שמנגנים לך נעים
בבטן.
אתה מתגעגע למשהו ולא בטוח למה
לבד לך
אתה מתאמץ להיזכר איך הגעת לכאן
ואיפה כולם
ואיך אף אחד לא שם לב שנעלמת...

אתה שוכח שכשהם היו צריכים אותך העדפת להתחיל עם הבחורה ההיא
על הבר במקום להרים את חבר שלך שהקיא את החיים בפינת המועדון.
העדפת לישון עוד שעתיים במקום להגיע בזמן לעבודה.
העדפת לשחק עוד משחק בפלייסטיישן מאשר ללכת עם החבר'ה לים.
העדפת להשתכר לבד באיזה פאב בתשע בערב במקום לעשות את השיעורים
בפסיכומטרי.
העדפת לרבוץ מול הטלוויזיה במקום לעזור לאמא שלך לסייד את
המטבח.
העדפת להתחיל עם בחורות ללא שם משפחה באתרי אינטרנט במקום
לראות את חברה שלך.
העדפת לנצל מה שאפשר ולשכוח כשלא צריך
העדפת לפגוע במקום להיפגע
העדפת לשכוח.

ולפעמים,
אתה מוצא את עצמך בתוך בור
אתה לא זוכר את הגעת לשם, מניח שבטח נפלת
וזה בסדר ליפול
אם אתה לא באמת זוכר,
כמה זה כאב.



(6.10.07 - טיפשי אני יודעת, אבל זה מה יש)