דממה. 2 כדורים בחזה והוא נפל על הברכיים. הכדורים טסו ופילסו
את דרכם לעומק החזה עד שהתנגשו בלב בעוצמה. היא המשיכה לעמוד
שם, מביטה בו ומחייכת, מחייכת את אותו חיוך שכל כך אהב. היא
הביטה בו עכשיו, על הרצפה, גוסס ומתבוסס בדמו.
היא פסעה לעברו בצעדי ניצחון, דורכת על שלולית הדם שבה שכב
ולחשה דבר מה באוזנו. אישוניו התרחבו ונבקעו ובמקום שפעם עמד
הלב נפער חור עמוק ושחור. היא המשיכה בדרכה והשאירה אותו במרכז
ההמולה שרוע על הרצפה ועיניו נשארו עצומות לרווחה. אך משום מה
הוא נשאר בחיים, הדקות חלפו והוא חיכה לרגע בו יסתלק מן העולם.
אך אותו רגע לא בא ולא הופיע. שאריות הלב שהתבקע והתפרק
לרסיסים החלו להתגבש ולבנות את הלב מחדש. הוא קם על רגליו מתוך
שלולית הדם שהחל מתמוסס ונעלם בעודו עומד והוא החל ללכת. הוא
הלך והלך בלי להפסיק, קיווה כל כך שהזמן יעשה את שלו וירפא את
אותו כאב שנשא על ליבו.  
יום אחד הוא פגש בה במקרה, שוב אותו חיוך, הוא חש צריבה בליבו
וצמרמורת עברה בגופו. הוא הביט בה לרגע ורגליו משכו אותו הלאה,
רחוק ממנה.
אותו יום הוא לא יכול היה לתפקד, הסתובב בפנים אטומות
ובאגרופים קמוצים, משליך את כאבו ותסכולו על הסובבים אותו.
בערב טלפון, קולה המתוק נשמע מהעבר השני. פתאום שוב אותו כאב
בחזה, כאב נקודתי ובלתי פוסק. הם החליטו להיפגש ולדבר,לא הייתה
לו ברירה אלא להסכים. חשב שיוכל לשים את העבר מאחוריו ולהמשיך
הלאה, הוא חשב שהתגבר על הפרידה והכל מאחוריו אך הוא לא עמד
בזה, הוא נשבר. לראשונה בחייו הוא הרגיש חלש ופגיע. הוא לא ידע
מה עליו לעשות, האם הוא צריך עליה לוותר?  להניח לה לפרוש את
כנפיה ולעוף ממנו רחוק רחוק למקום אחר ?
הוא דפק את הראש בקיר, אולי ככה הוא יצליח למצוא תשובה, אך
לשווא. הוא נותר ללא תשובה ובלי תרופה לחור העצום שהוא נושא
בליבו בגלל אותה הבחורה.