|
גיבור יהודי לכאורה
מתגאה בפני באבני הגזית
של הכפר הערבי הנטוש
לזכר בית המקדש הוא אומר.
אבני הכותל חמות היום בצהריים
לאחר לילה ארוך של בעטה
אני מביט בעיניו עמוק
מעבר לאדי האידאל והאמונה.
עשבים שוטים נעים ברוח הסתווית
על פני כול מישורי הארץ הגדולה
הערים כבולות ברצועות בטון
האדמה רועשת את עצמה למוות.
הילדים יודעים לרקוד
לפחות בזה הם חיים
הם בטח גם יודעים לחלום
מעבר לתחום הצבעים. |
|
|
שוב אני מוצא את
עצמי עומד מול
הדלת הפתוחה של
המקרר ומחפש את
הגרביים שלי.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.