אנטואן א. פלרי / ממעמקי הבור |
אני קורא לך,
אהביני,
אך את שואלת
מה זו אהבה.
אני זועק לך,
הציליני,
אך את אינך יודעת
איזו יד לשלוח לעזרה.
אני צועק לך,
החייני,
אך באפך אין נשמת
רוח חיים.
ובכל רגע שעובר
בלעדייך
האדמה הקרה והיבשה
נערמת עליי
ומכסה אותי,
קוברת אותי בתוכה,
קוברת אותי
בתוך חיים
של מוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|