היה היו שני אחים.
שניהם היו איכרים, שניהם עבדו קשה, עיבדו את אדמתם ושדותיהם,
אך רק אחד הרוויח כסף טוב.
בנה לעצמו בית, הקים משפחה, קנה אחוזה-חי חיי פאר.
והאח שני, שעבד לא פחות קשה מאחיו העשיר, פשוט לא הצליח
להרוויח.
רצה הוא לשאול את אחיך, מה סוד הצלחתו.
הלך הוא אל בית אחיך, וליד שער האחוזה, עמד איש גדול.
"מה רצונך כאן?" שאל האיש.
"רציתי לשאול את אחי מהו סוד הצלחתו. "ענה האיכר.
"ולמה שאתן לך להיכנס?" שאל האיש.
"כי אני אחיו! ואגב - מי אתה בכלל?"
"אני - אני המזל שלו, ואני סוד הצלחתו." ענה האיש.
"והיכן המזל שלי?"שאל האיכר הנעי.
"מזלך נמצא בסוף השביל, על גבעה ירוקה, מתחת לעץ האלון
הגדול."
"תודה." אמר האיכר, והלך למצוא את מזלו.
הוא הלך והלך בשביל הארוך, ונכנס ליער.
פתאום יצא אריה רזה וכחוש, כאילו לא ידע מהו אוכל מימיו.
"אדוני היקר, תוכל לעזור לי?" שאל הלביא.
"אשמח לנסות." ענה האיכר.
"איני יודע מה עלי לאכול,ואני מאוד רעב." אמר האריה הרזה.
"אני אשאל את מזלי, ואענה לך."אמר האיכר, והלך אל מזלו.
יצא הוא מהיער, הלך בשביל הארוך, וראה איכר אחר, חורש את
האדמה.
"תוכל לעזור לי?" שאל האיכר.
"אשמח לנסות." ענה האיכר השני.
"איני מצליח לחרוש את אדמתי, כאילו יש שם סלע." אמר האיכר
הנואש.
"אני אשאל את מזלי, ואענה לך."אמר האיכר, והלך אל מזלו.
הוא הלך והלך בשביל הארוך, וראה ארמון יפהפה. ממנו יצאה נסיכה
יפה, ושאלה את האיכר בבכי: "התוכל לעזור לי?"
"אשמח לנסות." ענה האיכר.
"אבי רוצה שאתחתן, ואינני  מצליחה למצוא חתן." אמרה הנסיכה
העצובה.
"אני אשאל את מזלי, ואענה לך." אמר האיכר, והלך אל מזלו.
הוא הלך והלך בשיל הארוך, עד שראה לפניו גבעה ירוקה, שבמרכזה
עץ אלון, תחתיו ישן המזל שלו.
האיכר העיר את מזלו: "מה זה אתה ישן כאן? אתה מתעצל ואני
סובל?! יש לי גם כמה שאלות אלייך."
המזל ענה לו על השאלות, ושוב שכב לישון.
האיכר העיר שוב את מזלו, ושאל: "ומה בנוגע אלי?"
המזל ענה ברוגע: "לך לביתך, ואני אחכה לך שם."
האיש הלך חזרה.
בדרך פגש את הנסיכה.
היא שאלה: "מה הוא אמר לך, המזל?"
והאיכר ענה: "הוא אמר שאת צריכה להתחתן עם איכר פשוט."
הנסיכה צהלה: "אז תתחתן איתי אתה!"
אך האיכר אמר: "אינני יכול, מזלי מחכה לי בבית." והלך.
בדרך פגש את האיכר השני, ששאל: "מה מזלך אמר לך?"
איכר ענה: "הוא אמר שיש תיבת אוצר באדמתך, ובגלל זה קשה לך
לעבד אותה."
שני האיכרים הוציאו את התיבה, פתחו אותה, ובה היו יהלומים
וזהב.
האיכר המאושר אמר: "תודה לך, בוא נתחלק חצי-חצי, הרי הודות לך
גילית את התיבה".
אך האיכר ענה: "אני צריך ללכת הביתה, מזלי מחכה שם." והלך לי
האוצר.
בדרך שוב נכנס ליער, ופגש את האריה, ששאל: "מה מזלך יעץ לי
לעשות?"
האיכר ענה: "אם תראה איש מטומטם - תאכל אותו."
והאריה אכל את האיכר.