לעולם כך ניתן לראותה, ישובה על קצה צוק וזמזום בלבה.
הייתה היא חובקת את עצמה, כמו עוטפת בנייר צלופן שקוף את גופה
הקטן, הצנום.
בתחילה הייתה הולכת בשביל הצר, ממלמלת לעצמה, חושבת מחשבות
עמוקות או פחות, כשבטרקלין מוחה מתנגנת מנגינה.
"You can try to resist"
סהרורית, הייתה מגיעה אל אותה נקודה אשר אליה הובילוה החיים.
תמונות-תמונות וקטעי וידאו נטולי מילים היו עוברים ושבים
ומתרוצצים במוחה, מתערבבים בזכרונות פחות מנעימים.
ואז, מושיבים אותה ההרהורים על קצה צוק. אף פעם לא לפניו,
לעולם לא מעבר לו.
אותה מחשבה, ההמהום הקלוש, תקווה בודדה שאיננה נותנת לה לעזוב
את אותה הנקודה.
לא בלעדיו ואיננה איתו.
שקועה בערפל, מכווצת בעצמה, מתעודדת מאותם זרמי רוח עדינים
המלטפים בשריקה עמומה את עורה.
ובעווית כמעט לא נעימה, כרצון לעבור את אותה נקודה, מרימה היא
את ראשה אל שמי לילה שחורים, נטולי כוכבים ובלי כל מחשבה,
מסתכלת עליו, ואותו הזמזום מצמרר את גופה.
"Can't fight the moonlight".