במקור הייתי שלך
ממוסגרת וכמעט תלויה
עד שנגמרו לנו המסמרים, והפטיש נשבר
מכאן
שלא יכולתי להישאר.
במקור שרנו קיללנו צחקנו רטנו ידענו
את כל האמת בעולם חוץ מאחת
זו שהשתרבבה אל השפתיים ההן, חלשות או אוחזות
בלתי מנוסות שזה מקסים
זו האמת היחידה בה לא הצלחנו לגעת
במילים
ומכאן שנכשלנו
לא היית יכול להשאיר אותי על הקיר.
לסכם אותך בלי להתכוון בכלל. זה הכי מפחיד.
וכבר זמן רב עבר
כבר אינני צריכה לראות את שמך
אך נזכרתי, חטאי הוא שאתה איתי במקומות שנסתרים
ובקסם הזה
של שקט
יכולתי לראות אותך בכמה מילים.
כשאראה אותך, אשקוט?
אולי עבר כבר זמן רב, מדי
וכעת, איננו יכולים אפילו לצלול.
או שמא יהיה זה נכון
שכשאראה אותך אצעק
או יצטלבו מבטינו ונחלוף?
פתאום. |
