בתוך הלב
גועש וקוצף
ים מלא בגלים
ומימיו מלוחים
כמו הדמעות על לחייך
בשנה שעברה.

ובקור של הלילה
רק המים עוד חמים
מכוחה של השקיעה.
הרוח מכה בגוף העירום
שרועד מקור ומפחד
של חרדת נטישה.

מתבונן באגרטל
הריק מפרחים,
מימיו העכורים
מעלים בי זיכרונות
שלעולם לא יקרו,
שמעולם לא קרו.

מצטער שחלמתי,
לא אשלה עצמי שוב,
לעולם לא הייתי
ראוי ללבך.
מצטער שהאמנתי
שלבי ראוי לאהבה.

על צווארך את עונדת
לב זהב ומפתח
שלעולם לא יהיו שלי,
יבוא אחר
ויתלוש אותם ממך,
יתנהג אלייך - כמו שהתנהגת אליי.

על השידה נותר,
עטוף בריחך,
אף אדום של ליצן
שכבר הפסיק לחייך,
נשארו רק מסכה ואיפור -
הוא לא יצחק עוד לעולם.