שמונה דקות לכתוב את הקטע הזה.
צעד-צעד טלפונים שבורים. ככל שהמילים מושמעות יותר, כך הן גם
נשברות, צונחות מטה ומתאדות. הופכות לחלק מהנוף האביך שלנו:
אנחנו מזיעות, הסדינים מתכהים והצלילים הם של אלפי קומקומים
מותשים, נשיפה אחר נשיפה (הד) המיטה חורקת (הד) אחת נאנחת (הד)
והשניה שוקעת לתוכה, בעיניים עצומות.

זה שוב הקיץ. לכל דבר סוף, ומה אם יש שניים? אז מקיץ בקיץ אחד,
ונשלם בזה שאחריו.
שמונה דקות בדיוק.


4.6.2007