אשאל את המים
לאן זורם הנהר,
אשאל את הים
לאן הולכת השמש.
מחשבותיי זורמות לאן
כמו פלגי הנהר -
נפרמות עם קרני השמש.
ניסיתי לא פעם
לברוח מהן
לצאת, להכחיש
לזלזל באמת.
אותן התמונות
של פלאי טבע זרים,
יוצרות מחדש
עולם מלא
של מחשבות געגועים.
אותה אהבה
לא מושגת בעליל
לוקחת אותי
אל אותו נער דביל
אחד שמגדיר
יעדים במכחול,
הוא פורם וזורע
הרס בשאול.
מחשבותיו
לא נותנות לו לישון,
הוא בורח
למרות שאין לו רצון.
הוא חסר כל אונים,
הוא טיפש בלי רחמים
הוא חושב בלי מילים
מחשבותיו חולפות
כמו רוחות סתיו עזים.
רסן לעולם לא ידע
אותו ראש מלא מבוכה
שנפל קרבן לעצמו,
לראשו, לשכלו, למחשבתו. |
