היא יושבת לה על אבן חדה
ורואה את כל העולם שסביבה
הנהר הכחול הזורם שקט ושליו
עם העלים שזורמים עם הנהר
עצים, פרחים, צמחים, חיות
ואז היא את עיניה פוקחת -
חורבן, כאב, אפר ואבק
סגורה היא בבניין אפור
גבוה-גבוה, סגורה מהעולם
נעולה היא לבדה
מעדיפה לחזור לעולם הדמיון
עוצמת עיניה וחוזרת לעולם שלה
עמוק עמוק בתוך לבה.
(27.12.06) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.