מאבדת את התחושה
בזרועות הידיים,
כשנזכרת
במאבק ההוא לפני שנתיים,
כשנחלת את התבוסה
לבן-זונה השיכור

ולא הפסקת לבכות
עד שעלה האור.

מאבדת את המגע
בין הרגליים,
כי בינתיים,
מאז אותו מקרה נשארת סגורה עדיין.
וחלום הבלהות,
הוא לא מרפה מלחזור.

לא מפסיקה לבכות,
וכבר עלה האור.

ועייפת מעול החיים,
מהאנשים הרעים,
שלא יודעים לקבל,
רק לקחת, בכוח, חיים.

את רוצה לברוח מכאן,
בקיום הזה חבל על הזמן.
בגן העדן טוב כפליים,
בשמיים מעונן.

מאבדת את התקווה
ליום שיגיע,
להצליח
להביס את העבר,
היא כבר השלימה.

כעת הסוף קרוב כל כך,
הנה נשלף האקדח.

היא לא תבכה יותר,
אף פעם לא תשמח.