לימור דיין / יקום מקביל |
של משמורת אחרונה
אבוא אליך
בעד דלת אחורית,
להאיר בך
אהבה
פרטית.
כשייגמרו השבילים
בסימוני המפה
תשוב אליי
בעד דרך צדדית
להשיב אותי
מחוזותיך.
יקום מקביל
שבו אתה חי
מחיה בי
רגשותיי
מפעים
הווייתי
יקום נוכחי
בו חיה אני
כתולעת,
בחור שחור
מתבוססת
בריקבון
של
חומציות געגוע.
כתם פרי אסור
אין בו דעת
רק כמיהה
לנשום.
רק כמיהה
לגעת.
מזדחלת
אל האור...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|