זיכרון ילדות
נכתב על נייר
בלילה גשום
שום דבר ממנו לא נרטב
השתקפות הזמן
על הקירות הלבנים
אין מפה ואין דרכים
זיכרון ילדות
של בית, משפחה
הופך דוהה
אי אפשר לדעת
מה מתוך הזיכרון
הוא מוחלט
ומה בדיה
זה הגשם שמטפטף
כמו מכות תופים עדינות
לומד את הקצב של הזמן
מבחוץ
החיים נראים כמעט דמיוניים
והנה, זיכרון ילדות
חדל פתאום
לא יכול לאסוף אותו
לקחת ממנו, את מה שטוב
הנה הורים, הנה כלב נובח מפינת החדר
והנה ילד קטן
שמגדל זקן וכרס תופחת בבטנו
מעשן סיגריה, וחולם
זיכרון ילדות
שלא חדל
והזמן עושה אותנו קשים
נסגרים, ואז קורסים
ובחוץ, זה זמן טוב להביט סביב
זיכרון ילדות נכתב לאט
מבקש לא לפספס שום נקודה
דמויות שחלפו ואינם
ועכשיו ששקט
אפשר לצעוק בלי תחושה
זיכרון ילדות
נאבק בעצמו עד בלי די
כותב את לילותיי
ואני
סופר את ימיי, לזיכרונות הבאים
ואחר כך
סופר עוד קצת
לוח השנה מראה
שעוד מעט ייגמר החורף
ההשתקפות על הקירות
מגלה לי
שילדותי נגמרה
אין עוד זיכרונות לאסוף
כל מה שנותר
זה לראות את הזמן דוהה